דברים לזכרו מפי חבריו
מאקסי נשר ומרטין דרוקר מספרים על חברם:
"אריה היה בחור גבוה, רחב כתפיים. ג'ינג'י. חבר המוכן לעזור בכל עת. ביום ובלילה. חבר ששילם בחייו בעד נכונות זו.
הגענו יחד לרעננה. אותה רעננה בעלת רחוב אחד ויחיד. רעננה של חוסר עבודה ולחם צר במטבח הפועלים. רעננה של שנות הארבעים. שהדבר היחיד שהיה בה בשפע זה צרות ומחלות. גרנו יחד. הקיבוצניקים ה"ירוקים" בחדר קטן וצר אולם עם נשמה יתירה.יחד עם אריה נכנסנו לחברה של בחורים צעירים ללא הורים וללא משפחה. היינו חברה חדשה בעלת עבר משותף ועתיד שיש בו אך ורק סימני שאלה. היו לנו גם ספורט ומוסיקה וויכוחים ובנות. כולנו בבגדי חאקי קצרים. בחולצה לבנה רק בשבת. כאלה היו חיינו. עניים בחומר ועשירים ותוססים ברוח ובשמחת הנעורים. ירח דבש, אבל היה קצר מידי..."