ה"הגנה" ברעננה

למאגר תמונות

ה"הגנה" ברעננה

"מערך" ההגנה של המושבה בימיה הראשונים, היה מבוסס על שני שומרים בלבד. היו אלה השומרים זאב עוז (הוז) ויעקב לוף (לופנפלד), שהגיעו למקום ביום העלייה על הקרקע, בשנת 1922. עם הרחבת המושבה, ובעיקר לקראת סוף שנות ה- 20, החל להתארגן במקום סניף של ארגון ה"הגנה". מאחר והחברות ב"הגנה" היתה בלתי חוקית, הרי שלא הכל הוכנסו בסוד הדברים. יצחק בן אליהו (קלצ'קו) היה ראשון המפקדים של ה"הגנה" ברעננה. בשנת 1928 נערכו אימוני נשק חשאיים. מיד לאחריהם נערך מפקד חברי ה"הגנה" במושבה. אליהו גולומב ז"ל, הגיע לרעננה ושוחח בחשאי עם החברים שמספרם אז היה 30. בעקבות ביקורו של גולומב, הוחלט להרחיב את שורות ה"הגנה" במושבה. הוחל בהעברת קורסים לנשק, שיטות לחימה ועוד. מאורעות 1929, כאמור, לא פגעו ברעננה.

השנים שלאחר מכן היו שקטות ולא היו הפרעות מצד הערבים למהלכם התקין של החיים. באותה תקופה נוספו חברים רבים לשורות ה"הגנה", ובשנים 1933-1934 כבר נמנו כ- 300 חברי "הגנה" ברעננה. קורס הסמלים הראשון בשרון אורגן ב- 1931 ומרעננה השתתפו בו דוד ציפמן ומשה גבזה. אחר-כך נערכו קורסים נוספים אשר הכשירו קבוצה של מפקדים וביניהם אריה ברוורמן ובן-ציון לויתן.

במאורעות 1936-1939 התירו השלטונות הבריטיים להקים יחידות נוטרות מיוחדות ("גפירים") להגנה עצמית מהתקפות ערבים. בהמשך המאורעות הוקמה יחידת נוטרים אשר מנתה כ- 30 נוטרים בשכר, בפיקוד הסרג'נט הגושי דוד ציפמן. היחידה כללה גם קבוצת סיירים מיוחדת על טנדר, אשר נקראה "הניידת עם הטנדר". מפקדת הגוש שישבה ברעננה הפעילה בעזרת הנוטרים יחידות רבות של ה"הגנה" לשמירה ובטחון. יחידות אלו היו נתונות לפיקוד עליון בריטי, אך פעלו בתוך הישובים עצמם.
יחידת הנוטרים הראשונה שהוקמה ברעננה ב- 1936, כללה חמישה נוטרים: פייבל אריביץ, שמחה ברנשטיין, דוד פרלשטיין, יעקב שחורי ויצחק שחורי בפיקודו של האחראי משה שורצמן. בנוסף להם הוכשרו נוטרים נוספים (נוטרים מושבעים), שלא בשכר קבוע, אלא רק למקרה של כוננות מיידית. העובדה שבמושבה נמצאה יחידת נוטרים עם נשק חוקי, סייעה ל"הגנה" לאמן את אנשיה, בהסוואה שהמדובר למעשה בנוטרים.
המתאמנים במסגרת ה"הגנה" חבשו, איפוא, תוך כדי אימוניהם, כובעי "גפירים" - למקרה שלשטח האימונים יגיעו הבריטים. אימוניהם נעשו בנשק הבריטי שסופק ל"גפירים" ועמו אף יצאו למטווחים. רעננה היתה מוקפת שבטים בדואים. היא חולקה לחמישה קטעים, אשר היוו חזית של 12 ק"מ. לאורכם של הקטעים הללו נחפרו עמדות שאויישו בשעת הצורך. לכל קטע היו "סליקים" משלו, שהכילו כמות מועטה יחסית של נשק ותחמושת. "סליקים" אלה הותקנו ברעננה עוד בראשית שנות ה- 30. הם הוחבאו בתוך רפתות ולולים ורק המחסנאי ידע את מיקומם המדויק. כשרצה מפקד ה"הגנה" במושבה לאתר "סליק" מסויים, היה עליו להיעזר בשלוש מפות ורק בעזרתן הגיע ל"סליק". מפה אחת היתה במרכז ה"הגנה", שניה בידי המפקדה האזורית ושלישית ברעננה.

ב- 1938 הוטל על יחזקאל בוקס תפקיד המחסנאי (נשק) של ה"הגנה" ברעננה. לפי הוראת מרכז ה"הגנה" העביר את כל ה"סליקים" למקומות חדשים בשדות הפתוחים. כאשר הרחיבה "תעשיית הנשק" (תע"ש) של ה"הגנה" את פעילותה, נוספו "סליקים" כמויות נשק גדולות שכללו רימוני יד, כדורי רובה ועוד סוגי נשק ותחמושת. פעילותם של חברי "ההגנה" לא הצטמצמה לאימונים בלבד. הם יצאו גם לפעולות מבצעיות. בשנת 1939 יצאה קבוצת צעירים לחוף הרצליה להוריד מעפילים. כשהחלה ההורדה הבחינו הבריטים במתרחש. התפתח קרב יריות בין הצעירים החמושים והבריטים, אך הקבוצה, ואיתה 158 מעפילים, חמקה והגיעה לרעננה. העולים שוכנו באותו לילה בצריפי קיבוץ "הסוללים", אשר בסוף רחוב יהודה הלוי. למחרת הועברו למקומות ישוב שונים בארץ. עם פרוץ מלחמת העולם ה- 2 התנדבה קבוצה של כעשרה מתושבי רעננה לשורות חיל ה"חפרים" הבריטי. ארבעה מהם נפלו יותר מאוחר בשבי הגרמני ושוחררו רק בתום המלחמה. בו בזמן התנדבו גם מספר בחורים מרעננה לחיל האוויר המלכותי. תוך כדי שרות בו, נהרג אחד מהם, בפלר, בהפצצה באלכסנדריה של מצריים. ב- 1941, כשבלחץ הישוב הוקמו ה"פלוגות הפלשתינאיות", במסגרת ה'באפ"ס', הוא חיל הרגלים הבריטי, התגייסה קבוצה נוספת מרעננה. עיקר ההתנדבות של בחורים מרעננה לשורות הצבא הבריטי באה עם הקמת ה"בריגדה", היא החטיבה היהודית הלוחמת. חיילי ה"בריגדה", ביניהם מתנדביה של רעננה, הועברו לאיטליה, ונלחמו נגד הגרמנים. ממערכה זו לא שב אשר גולדרינג. עקבותיו נעלמו ומקום קבורתו לא ידוע עד היום.

באמצע שנות ה- 40, עם תום מלחמת העולם השניה, הגבירו שני ארגוני המחתרת אצ"ל ולח"י את פעילותם הקיצונית נגד הבריטים, הגיעו הדי מאבק זה גם לרעננה. מרעננה יצאה קבוצת אנשים אשר מיקשה משאית בריטית. כתוצאה מההתפוצצות נהרגו 7 חיילים בריטים. לח"י ארגן באותה תקופה שטח אימונים רחב ידיים, בסמוך ל"חלקה 160" בסוף רחוב יהודה הלוי. כשנודע הדבר לבריטים, הטילו מצור כבד על הסביבה כולה. אחד ממפקדי האצ"ל, יעקב מרידור, נתפס כשהוא מתגורר בהחבא באחד הבתים לא הרחק מ"חלקה 160". קצרה היריעה מלהכיל את המשימות הרבות והמבצעים שהיו מנת חלקם של חברי ה"הגנה" ברעננה. הם השתתפו, בין השאר, בהסתרת נשק, בהחזקת תחנת השידור המחתרתית "תלם-שמיר-בועז", סייעו לישובים אחרים שהוקפו ע"י הבריטים ועוד.

ב- 30 בנובמבר 1947, יום לאחר החלטת האו"ם על הקמת המדינה, פרצו מאורעות הדמים שהובילו למלחמת הקוממיות. כל הישוב, כולל טובי בניה של רעננה, התגייס לשורות הלוחמים במאבק לעצמאות המדינה. במלחמה זו, שבעקבותיה קמה מדינת ישראל, נפלו 23 בחורים מרעננה. במותם רשמו פרק מפואר בתולדות עם ישראל והמושבה רעננה.

למאגר תמונות

תוכנית ההגנה

בתקופת המאורעות של שנת 1929 התרכזה הגנת רעננה בעיקר מסביב לבית-העם והתושבים נזעקו בלילה אל המרכז הזה, בעוד הנשים והילדים הועברו לכפר מל"ל.
עם גידולה והתפתחותה של רעננה, לאחר שנת 1935, בתחילת מאורעות 1936, החליטה המפקדה המקומית להקיף את רעננה בטבעת של עמדות הגנה חפורות בנקודות תצפית ובשדה-אש רחב ככל האפשר ומרוחקת מבתי התושבים. כמו כן הוקמה יחידה נודדת, שתפקידה היה להגיש עזרה מאסיבית בנקודות-התורפה בעת התקפה. מיקומה היה במרכז בית-העם (בית העיריה כיום).
רעננה חולקה אז ל-5 קטעים. בכל קטע היו 3-4 עמדות קדמיות חפורות ועמדות הגנה מוגנות בשקי חול מכל הצדדים. בכל עמדה היה צוות של שניים עד ארבעה שומרים, שהיו מתחלפים לסירוגין כל שעתיים-שלוש. מקום הריכוז היה במרכז הקטע. תפקידו של מפקד הקטע היה לדאוג גם לכוס תה חם, למזרונים, למיטות למנוחת אנשי הקטע, לצוות עזרה ראשונה ולציוד עזרה ראשונה וקשר.

למאגר תמונות

צוות המפקדים והמטה

המפקד הראשון, אשר החל לפעול ברעננה מטעם אירגון "ההגנה", היה זוסיה שחורי, שמילא תפקיד זה בין השנים 1929-1925. אחריו מונה למפקד המקום החבר יצחק בן-אליהו (קלצ'קו), שהיה למעשה למפקדה הראשון של רעננה, כאשר האירגון התחיל להרחיב שורותיו. בשנת 1931 נשלחו לקורס הסמלים הראשון שהתקיים בכפר סבא, החברים דוד ציפמן ומשה גבזה. קורס זה היה קורס המפקדים הגבוה ביותר בימים ההם. מפקדו ומדריכו של הקורס הזה היה החבר אברהם גליניק.

הקורס נמשך שישה חודשים. האימונים התקיימו ארבעה ערבים בשבוע ואימון בתרגילי סדר ושדה מדי כל שבת וחג. עם גמר הקורס הזה הצטרפו שני מפקדים אלה אל צוות המפקדים והמדריכים ברעננה, והחל גיוס מוגבר של חברים לשורות "ההגנה", בהמשך נשלחו לקורסים: ברורמן אריה, בן-ציון לויתן, יעקב כהן ואחרים ובנוסף הגיע לרעננה מירושלים יעקב שגיא (וקסמן), שהיה בדרגת מפקד בכיר והצטרף לצוות המפקדים המקומיים. רשימת המפקדים הלכה וגדלה עם הרחבתה של מיסגרת חברי "ההגנה".

לקראת שנת 1936, עם התחלת המארעות, מנה האירגון ברעננה כמה מאות חברים. עם הגברת הכוננות ופריסת הכוחות לפי תוכנית מוכנה, הוקמה מיפקדה ומטה משולב ממפקדי "ההגנה" ונציגי הציבור. הרכב המטה היה כזה: המפקדים - מפקד האיזור, אברהם גליניק. סגנו יצתק בן-אליהו (קלצ'קו), משה גבזה, יעקב שגיא (וקסמן), דוד ציפמן, אריה ברורמן, בן-ציון לויתן. נציגי הציבור היו: ראש המועצה, ברוך אוסטרובסקי, מזכיר מועצת הפועלים פנחס שמגר (סמגרינסקי), מזכיר המועצה צבי יהודה ברזילי, ומר ג'ק שוורץ. המטה הזה פעל לאורך כל שנות המאורעות של 1939-1936 והמשיך בתפקידו בפועל עד למלחמת-השיחרור, תוך כדי חילופים של מפקדי האיזור וחילופים אישיים של הנציגות הציבורית.

תפריט נגישות

גלעד לזכרם

ה"הגנה" ברעננה

ה"הגנה" ברעננה

תוכנית ההגנה

צוות המפקדים והמטה