כך חפרנו סליקים

למאגר תמונות

מספר משה בקר: "יחזקאל בוקס היה ממונה על ה"סליקים" ברעננה. ה"סליקים" היו בבתי-אריזה, ברפתות ובמחסנים וליד בתים ומירפסות. כשהבריטים החלו לערוך חיפושים, בעזרת מגלי מוקשים, נוצר הכרח להוציא את כל המחסנים מבתי-האריזה ולהעבירם לפרדסים. הייתי אחד מחופרי ה"סליקים" שבפרדסים.
שיטת הכנת ה"סליק" היתה פשוטה. היינו הולכים, שני אנשים, ובעזרת מין מקדח היינו חופרים באדמה, מבצעים בדיקות היכן נמצאת האדמה הקלה. המקומות היו ליד צינורות מים, כדי שמגלי המוקשים הבריטיים לא יוכלו לגלות את המחסן המוסתר עצמו. לאחר שמצאנו אדמה קלה היינו חופרים את הבור, שעומקו לפחות 70 ס"מ מתחת לפני האדמה. השיכבה העליונה הונחה בנפרד, מאחר שאותה היה עלינו להחזיר למקומה הטבעי כדי שאיש לא יוכל לגלות שמתחתיה יש "משהו".

לאחר ההסוואה, גם הפועלים שנמצאו בדרך-כלל בסביבה לא יכלו לגלות את המקום בו הוטמן ה"סליק". גם לנו, למחסנאים, לא הותר להכין תרשים של המקום. יום אחד, כשעמנואל נשרי (אורלנסקי) היה מפקד האיזור, הייתי צריך לחפור את הבור בקרבת בית-הספר הממלכתי א', שבו למעשה נערכו רוב האימונים.
באתי לשם, חיכיתי חצי שעה. האחראי על ה"סליקים" יחזקאל בוקס, שהיה צריך לבוא לא הגיע. אחר-כך הסתבר שהיה חולה. אסור היה לי לגלות לאף אחד את העניין. ואז פניתי אל המפקד, עמנואל, והוא אמר לי שהוא מוכן לעזור להעביר את המחסן למקום האימונים. העברת המחסן היתה קשה לו, למפקד, מכיוון שלא היה מורגל ומתורגל בכך והייתי נאלץ להעמיס את הנשק על כתפו, לתפוס בקצה השני, ולהרים אותו על כתף לבד. כך העברנו את המחסן".

למאגר תמונות

הסליק נתגלה

מספר אלכסנדר הרפז: "בהעברת המחסנים היו פעולות שיגרתיות והיו גם פעולות יוצאות-דופן. היינו צריכים להעביר מחסן או שנים מהמרכז לכיוון מיזרח המושבה. השיטה היתה כזו: יוצאים למקום המיועד ובעזרת מקדח-יד גדול מנסים את הקרקע והיה אם האדמה מתאימה היינו מעבירים לשם את המחסן. במיקרה זה יצאתי עם המקדח כאמור לפרדס אברהמס, שהיה אז בקירבת רח' רבוצקי כיום והתחלתי לחפור.

ברצוני לציין כי את הפעולה הזו היינו עושים בעיקר בשבתות, מאחר שביתר ימות השבוע נמצאו פועלים בשטח ולא יכולנו לבצע את העבודה, אלא רק בשבת. תוך חיפוש מקום מתאים עברתי את הפרדס לארכו ולרחבו והגעתי גם לצד המיזרחי שלו, כאשר משם נראית משטרת כפר-סבא כמו על כף-היד. ראינו שמעל גג המשטרה עומד שוטר וצופה על-פני השטח, על כן נזהרנו מאוד לא להתגלות, ומשום כך נאלצים היינו לדחות את ביצוע ההעברה ללילה.
בלילה יצא בנימין אקשטיין עם עוד כמה חברים ולפי סימן שקבעתי איתו מראש - עמוד ברזל בולט בשטח.
הקבוצה הגיעה אל המקום המסומן והתחילו לחפור והגיעו לעומק של מטר, מטר וחצי ונתקלו באדמה כבדה. בשום אופן אי-אפשר היה להמשיך בחפירה. הדבר הפליא אותי, כי אני סימנתי מקום שבו הקרקע חולית ונוחה לחפירה, ואז התברר להפתעתי, כי בשטח היו מספר עמודי ברזל, אשר לא ידעתי עליהם ועל כן חלה טעות לאיתור השטח.

הלילה עבר. הבוקר התחיל לעלות. נאלצנו למצוא פיתרון לשני מחסנים מלאים עם נשק, שנאלצנו להסתירם. באין ברירה הכנסנו את המחסנים לבור השטוח וכיסינו אותו בשיכבה דקה של אדמה. למחרת באו פועלים לפרדס והישקו את העצים. אחד הפועלים שם לב, שתוך כדי השקאה נתגלה פתאום גוש מתכת בולט מהאדמה. מאחר שבימים ההם היו קבוצות אצ"ל ולח"י מניחות פצצות-תופת במקומות שונים, נבהל הפועל ורץ אל מנהל הפרדס והודיע לו על כך. מנהל הפרדס הזעיק את אחד המפקדים וזה הזעיק אותנו אל המקום כדי לטפל בנושא. הרגענו אותו והסברנו לו, כי גושי המתכת הללו יועברו מכאן בהקדם, אולם עליו לשמור את הדבר בסוד ולא לגלות לאיש את אשר ראה. ברור שהוצאנו את המחסנים בהזדמנות הראשונה והעברנו אותם בהתאם לתוכנית למקום מיבטחים".

למאגר תמונות

הסליק שנעלם

מספר יחזקאל בוקס: "ברעננה היה לנו קו-חזית של 12 ק"מ. התור לשמירה היה פעמיים-שלוש פעמים בשבוע. השמירה היתה בנשק בלתי ליגאלי. אלה שצריכים היו לדעת ידעו את מקום המיסתור של הנשק. אנשי אצ"ל, שפרשו מ"ההגנה", מצאו להם שעת-כושר לזכות מעמל האחרים, היו מגלים מחסנים של "ההגנה" ומשם גנבו נשק.

המחסנים היו חבויים במקומותיהם זמן רב, מחסנאים היו מתחלפים כך שלרבים היה ידוע מקום המיסתור. הוחלט, איפוא, להחליף בהקדם את מקומות הסליקים. הוטל עלי למלא תפקיד של מחסנאי ראשי באיזור רעננה, ואלי צירפו עוד שני חברי "הגנה", אשר שירתו כנוטרים, שלמה בקר וחיים לינדה.
פעם בא אלי החבר גולדרינג, שהיה חבר המיפקדה במקום, בהצעה: "נמנה לך שומרי-ראש, מחשש חטיפה של אירגוני הפורשים, ותעבירו את מחסן הנשק למקום מיבטחים. את המלאכה תעשו רק שלושתכם".

למאגר תמונות

האיש בעל הסליק

מספר חיים כרם: "היה זה בתקופה שרעננה היתה עוד מושבה צעירה, במרחבים, בין בתיה, עוד רעו גמלים של בדואים, אשר תקעו אוהליהם ארעית בקירבת המושבה, או גם על אדמתה. באותה עת היתה שריקת הרועה עם אור בוקר בגבולה המיזרחי של המושבה מעירה את האיכרים ומזרזת אותם להוציא את הפרות מחצרותיהם לדרך הראשית, בה רוכז כל העדר להוצאתו למירעה בשדות הבור אשר הקיף את המושבה.

מבחינה ביטחונית היתה זו תקופה שקטה יחסית. שכני רעננה, ככל ערביי השרון והמשולש, עוד זכרו את מפלתם מהתקפתם על פתח-תקוה. גם אנחנו זכרנו את התקפה זו והיא היתה לנגד עינינו. לכן גם ניצלנו את השקט היחסי ועם גיבוש הישוב במקום החילונו לארגן את סניף "ההגנה" במושבה, וגייסנו כספים לרכישת נשק במושבה.

בעיית הנשק נפתרה בצורות שונות. חברי "ההגנה" בציבור הפועלים השיגו במאורגן הלוואה נוחה לקניית אקדחים אישיים. הקצבת ועד המושבה הוקדשה לרכישת רובים על-ידי מרכז "ההגנה". תנאי הסודיות היו כמובן חמורים ביותר. לעיתים תכופות שני חברים בחדר אחד לא ידעו איש על רעהו שהם חברי "ההגנה" עד שניפגשו במיקרה באימון משותף או פעולה. במידה שהסודיות אפפה את הפעולות השוטפות, הרי ברור לגמרי מה היתה מידת הסודיות מסביב ל"קודש הקודשים", כלומר הנשק. זכורני ערב אחד, בו ישבתי בביתו של שוורץ, בציפייה לרובים הראשונים שהיו צריכים להגיע אלינו ממרכז "ההגנה" בתל-אביב.

הזמן זחל, הרגעים הפכו לשעות, והשעות נקפו לאיטן כשנים. למרות שעד היום איני מעשן קבוע, הרי באותו ערב עישנתי כמויות, כשאני מדליק סיגריה אחת בשניה. נחנקתי בחרדתי מבלי שאעז להחליף רשמים עם מי מחברי או להתחלק בחרדתי. שוורץ, לאחר שהעמיד לרשותנו את ביתו, התעלם מנוכחותנו: לגביו, כאילו לא היינו קיימים. קיבלנו את הרובים. ניקינו אותם, הסתרנו אותם זמנית, עד לסידור "הסליק" הקבוע שעליו ידע רק איש אחד. בכל העשיה המתוחה הזאת התהלך שוורץ בחצרו ובביתו בשקט נפשי, כאילו כל המתרחש אינו "נוגע" לו. עשה ככל שמתבקש, כאילו זה חלק מעבודת יומו. הבית כאילו אינו ביתו, כי אם ביתנו לא אנו אורחיו כי אם הוא אורחנו. הרגשת הביטחון שנטע בנו בהתנהגותו, בנכונותו לתרום כל מה שביכולתו, ביתו הפתוח והבטוח באותן תקופות בראשית, ראויים לציון".

תפריט נגישות

גלעד לזכרם

הסליקים ברעננה

כך חפרנו סליקים

הסליק נתגלה

הסליק שנעלם

האיש בעל הסליק