סיפורו של דוד שומרון

למאגר תמונות

סיפורו של דוד שומרון

ברעננה היו מספר אחדים שביתם שימש כמקום מסתור ופגישות: ביתה של משפחת ירדני ברח' פרדס משותף (אחד מבורחי לטרון, ברוך מובשוביץ הסתתר שם והתחתן עם הבת של ירדני). משפחת לפטה - ברח' רבוצקי (אח"כ היה שם בית חרושת לשימורי ירקות).

מחלקת המבצעים של לח"י נקראה "מחלקת הפעולות". הודעה על פעולה נעשתה בסודי סודות בגלל המרדף אחרי אנשי הלח"י, הן מצד הבריטים והן מצד היישוב היהודי, שראה בפעילות הלח"י סכנה רבה.

בלח"י לא היו דרגות. (באצ"ל ובהגנה היו). כל ההתקשרויות היו באמצעים פשוטים - למשל על גבי פתקאות דקות של סיגריות (גודל קטן מאוד. שובל של בולים שימש כדבק). הצעירים מאוד שגוייסו לארגון שימשו בתחילה כמדביקי כרוזים, כשליחים - קשרים ותצפיות. רק אחרי זמן מה עברו הצעירים קורס נשק והפכו ללוחמים מן השורה. ללח"י היתה מחלקת נוער שתפקידה היה לגייס צעירים מבני 15 ומעלה.

למאגר תמונות

הלח"י ברעננה

רעננה היתה בשנות ה-30 וה-40 מושבה חקלאית קטנה בת כאלפיים תושבים. רב התושבים הזדהו עם מוסדות היישוב המאורגן וארגון ה"הגנה" היה הארגון המרכזי בהגנת רעננה והסביבה. אבל הפרדסים הרבים של רעננה ושל סביבתה באותם ימים שמשו גם כמקום מסתור.

יהושע כהן (מלוחמי הלח"י הנועזים, אח"כ חבר שדה בוקר וידידו של בן גוריון) הסתתר בפרדסי רעננה כאשר בריטים ויהודים מנסים לתפסו ולהסגירו. חברתו (אח"כ אשתו) נרוה שרולוביץ בת כפר סבא, נפגשה עימו ודאגה להביא לו מזון וידיעות.
את הכרוזים ברעננה הדביקו אנשי לח"י הצעירים שבאו מרמתיים ומכפר סבא. הם היו צריכים לעבור דרך כפר מל"ל ושם נתפסו והכרוזים נלקחו. לכן הגיעו לרעננה דרך הפרדסים והשדות של גבעת חן. כהסוואה, נשלחו מספר צעירים עם כרוזים דרך כפר מל"ל ושם נתפסו, אבל חלק גדול יותר עבר באותו זמן דרך הפרדסים והצליח להדביק את הכרוזים ולמלא את משימתו.

רעננה היתה מקום אהוב על הצעירים בשרון מכמה בחינות - היא נחשבה למקום אלגנטי ומתקדם, בנותיה נחשבו ליפות והיה בה בית קפה שלא היה למשל ברמתיים.

למאגר תמונות

פעולות שונות

אחרי בריחת 20 לוחמי הלח"י מלטרון, רדפו הבריטים אחרי הבורחים שהתפזרו. אחד הבורחים דרך המנהרה הלטרון היה יצחק סמן. שבוע אחרי הבריחה הוא קפץ מן המכונית יחד עם 3 בורחים, הסתתר בפרדסי רעננה ונהרג כאן ע"י רודפיו הבריטים. בית הקורסים ברעננה - "ילדי רעננה" - האחראי לקורסים היה דוד שומרון (עלי) כיום תושב רעננה. הוא עצמנו ברח לאיזור השרון מחיפה. הסתתר ברמתיים ועבד כפועל חקלאי (בפרחים). נשא לאישה את בת רמתיים צפורה גפני. גם היא היתה פעילה בלח"י באיזור השרון.

במשק עזרא - ליד שכונת שביב, עמד בית בודד, בית בלוקים לא מטוייח. בבית רק חדר אחד היה מרוצף. בשאר החדרים היתה ריצפת אדמה. שם גם היה ה"סליק" - המחבוא של נשק. הבית המבודד הזה נבחר להיות בית הקורסים שתפקידו היה להכשיר את הנוער הצעיר ולהפכו ללוחמים. שם למדו להשתמש באקדח (נגן אחרים), בתת מקלע (טומיגן, סטן), מקלע פיני ("וש") וכו'.
הבית נשכר כאילו הוא מיועד למגורי 2 זוגות. בחשון תש"ח התחיל שם קורס חדש שעמד להימשך שבועיים. דוד שומרון (עלי) האחראי לקורסים נשלח אז למנוחה בגלל מצב בריאותו ואת הקורס אימן יצחק מוסקוביץ (יגאל) שהיה כבר לוחם ומדריך די מנוסה. חניכי הקורס היו צעירים מאוד. בקורס השתתפו 5 בנים ו-3 בנות מתאי הנוער.

בבית היה גם יגאל מפקד הקורס וחמדה שבישלה עבורם. סה"כ היו שם 10 צעירים. בתצפית עמד הצופה. הצופה הודיע שהוא רואה "גויים" ואכן ה"כלניות" (הצנחנים הבריטים) הקיפו את הבית מכל צד. יגאל פקד לקפוץ מהחלון ולרוץ לפרדס הקרוב. היריות הרגו את יגאל, רוית, חמדה ואריאל ואת אורה (שמתה בדרך). נמרוד ו-4 צעירים נאסרו, הובלו לירושלים והועמדו לדין. כל זה קרה בכ"ח מרחשון תש"ח.
לפי הסברה הרגישו הבדואים מהמאהל שהיה לא רחוק מהבית, בתנועה של הצעירים ושמעו קול נקישות נשק והם שהודיעו לשלטונות הבריטיים. הרצח של "ילדי רעננה" (צעירים בני 15-20) עורר הדים חזקים בשרון ובכל הארץ. בעקבות הרצח הזה נעשתה פעולת תגמול נגד סמלים וקצינים בריטיים בחיפה.

למאגר תמונות

ראיון עם מר יצחק שמיר

רעננה היתה מושבה קטנה באזור חקלאי בעיקרו (רעננה, כ"ס רמתיים...) ולכן היא היתה מקום חשוב ללח"י שהיה ארגון קטן, חשאי ונרדף. באזור רעננה הסתתר איש הלח"י הידוע יהושע כהן וחברתו (לימים אשתו) נרוה דאגה להביא לו מזון וידיעות. כשברחתי (1943) ממחנה העצורים מזרע (ליד עכו) בקשתי להפגש, בדרך לת"א, עם יהושע כהן. הפגישה נערכה בחורשה של רעננה.

ברעננה היו לנו אוהדים שממש הסתכנו בעזרה שהגישו לנו: בעלי פרדסים, חקלאים וסתם "עמך". מר ירדני, למשל, החביא בביתו ובבית העלמין הישן (רח' רמב"ם) 2 מאנשי הלח"י שברחו בבריחת ה-20 מלטרון. ברעננה הייתי בקשר גם עם משפחת אהרן קצין ז"ל. במושבה זו, במקומות שונים, היו לנו מחסני נשק שהוסתרו אצל אוהדים. חלק מהקורסים התנהלו בפרדסי רעננה (הידוע ביותר הוא הקורס של "ילדי רעננה" ש-5 מהם נרצחו ע"י הבריטים).

ב-1946 נעצרתי שוב והוגליתי לאריתריאה, באפריקה. ב-1947 הצלחתי לברוח ממחנה המאסר והגעתי לאתיופיה ומאדיס אבבה הסיעו אותי, בקרון חתום, לג'בוטי (במסילה החדשה בת כ-2000 ק"מ!).
בג'בוטי תחת שלטון צרפתי קיבלתי זכות מקלט, אך לא יכולתי לצאת משם. ב-21 בנובמבר 1947 עדיין הייתי שם. לא יכולתי לצאת באנייה דרך תעלת סואץ כי הבריטים היו תופסים אותי. לא יכולתי לצאת בטיסה מג'בוטי כי בנחיתת הביניים היו שמים עלי יד.
בהחלטה מיוחדת של ממשלת צרפת, לקחה אותי אניית מלחמה צרפתית
(שטח אקס-טריטוריאלי) דרך תעלת סואץ עד לצרפת. מפריס הגעתי לפראג ומשם ב-20.5.48 (מספר ימים אחרי הכרזת המדינה) נחתתי בשדה התעופה בחיפה, כי שדה התעופה הגדול בלוד עוד היה בידי הכוחות הערביים.

תפריט נגישות

גלעד לזכרם

לח"י

סיפורו של דוד שומרון

הלח"י ברעננה

פעולות שונות

ראיון עם מר יצחק שמיר