מפי אברהם מרגולין, איש שדה ורבורג
בבית הוריו ברעננה הייתי כבן בית. בבית זה נפתרה השאלה שתכופות שאלתי את עצמי, מנין בא אדם כה גדול וחזק, כה עדין ורך, כה ישר ומלא תום? כי בביתו ומהוריו שאב את עוצמות נפשו. לא כסף, לא פאר והדר, אלא שלוות נפש, אהבה אין סוף לסובב אותו.
אימו- בת שבע ז"ל אם לשלושה בנים שכל אחד בעבורה עולם ומלואו. אביו- ראובן ז"ל, אהבתו היתה גלויה ושופעת. עמל כפיו מנת חלקו והוא שמח בו. אלה היו סודותיו של חנוך. ואלה היו המקורות מהם שאב את עוצמות נפשו.
זכורני ערב אחד, ערב של ריקודי עם בקיבוץ דליה, כאשר חנוך אמר לי: "זה לרוחי לראות אלפי אנשים, קהל כזה, לחזות בריקודים, אויר צח, כוכבים זוהרים, נגינה וריקודי עם. אילו אפשר היה למשוך לילה כזה שינגן לעולם. והוסיף: " אני אוהב את הלילה הרועש לא השקט. השקט מזכיר לי את אותו לילה בהרי שכם, כאשר נתפסנו בידי כנופיה חמושה."