מדברי הקרובים לו
מספר ישראל, האב:
"נטייתו האמיתית והברורה היתה לפילוסופיה. הוא לא חיפש תואר, כי אם תשובות לשאלות שהעסיקו אותו. גם לנו הוריו, הוא פתח אשנבים, גילה לנו דברים שלא ידענו על קיומם. אלון התענין באפלטון וב"ספרי הזוהר", במזרח העתיק ובמזרח החדש ובמה לא! תהה וחיפש ושאל. גם היה מרבה לטייל; נוף וטבע סיקרנוהו ובני האדם משכו אותו. אלון היה בחור אחראי מאוד, חייל מצטיין שקיבל לקראת שיחרורו מצה"ל כ"פרס", קורס נהגי נגמ"ש. זה הקורס אשר הכשיר אותו לשרת אחר-כך במילואים כסייר בפלוגת-סיור בשריון.
ורבקה האם מוסיפה:
אלון היה טיפוס רגוע ומרגיע. נוסך בטחון בסובבים אותו. לנו הוא היה גם בן גם חבר. למדנו ממנו הרבה. כאשר פרצה מלחמת "שלום הגליל" הוא למד בחוג לפילוסופיה וממנו נקרא למילואים. במלחמה הזו נפלו ונפגעו רבים מחבריו לפלוגה. אלון חזר מן המלחמה מדוכדך מאוד."
ניר ארגוב חברו, כתב לזכרו:
רענו אלון,
עכשיו שמך רשום על לוח מודעות,
עם תוספת מוזרה - זכרונו לברכה.
אלון ז"ל?
קשה לתאר צרוף כזה של ניגודים,
אתה השמחה ועמקות הניתוח
המפלח בעיות בסכין ההגיון.
אתה ההולך לתופת בלבנון
עם שני ספרים: פאוסט ומכתבים של גיתה.
לעיתים, המחשבות רצות חופשי
נראה, שרק בקרת אותנו,
כך צנחת בערב קיץ חם
כמו אחיך - הנסיך הקטן.
באת להעניק לנו כמה רעיונות
ומחשבות על החיים,
ואתה ידעת - מכאן לא תצא חי.
מן כוכב זוהר שביטי משהו
המקרין אור חזק בעוברו,
שכולם מפנים ראשם ואומרים - יא!
אבל המשאלה, נותרת חבויה.
ולנו אוהביך נותר להתנחם,
שהביקור והפרידה תוכננו ממעל.