מתוך מכתבים לחברתו
קטעים מתוך מכתבים שכתב אל חברתו ז.
ז. חמודה, שלום!
28.5.67
יום ראשון, שעת בוקר מוקדמת מאוד. נוף אגדי פרוש מסביב... אתמול בערב, מוצאי שבת, הדלקנו מדורה ושרנו בקולי קולות. נדמה שכל המידבר התעורר משאגותינו... ורק היום שמעתי שאתמול היה ל"ג בעומר... כן, הזריחה כל כך יפה והשקיעה - שבעתיים. מוזר, אך למה יפה יותר השקיעה מהזריחה? או שמא רק אני סבור כך... נוף כביר, מציאותי. לא רכרוכי. אינו פורט על נימים רגשיים, אינו מטעה... פשוט מדהים. קשוח בעזותו, חצוף, מתגרה ומזדקר לתוך עיניך... מעבריו כה חדים. את חולפת במבטך על פני רמות ורכסים מזדקרים, מישורים צחיחים וואדיות מוריקים. שמרי היטב על עצמך ואל תתאמצי יתר על המידה. האם בחרת לעסוק בהתנדבות לשעת חירום? כאן יודעים להעריך יפה את המאמצים שעושים עבורנו בעיר, על כל משלוחי השי למיניהם...
אני נפרד ממך בנשיקות ו...בלהתראות.
שלך משה.
יקירתי ז.
לילו המאוחר של 5-4 ביוני 67
...כאן ...לא עוד עצי אשל מצלים. לא עוד תלוליות ורוח קרירה. כאן המידבר... כאן... קשיחות אלימה... נוקשות. כאן במרחבים אין סוף של צמחיה שדופה וצרובת שמש, מתנגשות סופות חול אכזריות, אינן יודעות רחם. כאן בשעות הלילה המאוחרות נעשה בשרך חידודין חידודין... כאן אף השינה מתוחה ודומיית הלילה זועקת. כאן המידבר, חוקיו, וסעיפיו ידועים לכל באיו.
כאן אתה נלחם בכל והכל נלחם בך, כאן... כל החלש כורע והחזק מכריע. כאן בימים ארוכים של ציפייה צרופה, בשבועות של מתח בל ישוער ומוראל של לוחמים שכפו עליהם, לא לוחמה אכזרית כי אם הגרוע ביותר - הציפייה המתונה... אולי מחר? אולי הערב?... אולי שעה? ואלי עם שחר?... כל יום שעובר עולה לנו בדמים, שכן כל שעה נטמנים והולכים מספר נוסף של מוקשים בשדותיהם. כל יום מתחפרים הם ומתבצרים יותר בעמדותיהם, כורתים בריתות צבאיות ומתאחדים. ואילו אנו, הערוכים לא רק להגן כי אם גם לתקוף, אוספים בבירות העולם פירות - באושים של עוד תמיכה של סנאטור ועוד מחווה של דמוקרט שוחר-שלום ושל עוד מדינה ימית, המצדדת בחופש השיט.
אולם, בסופו של דבר, כלום לא אנו נהיה אלה שנצא לקרב? כלום נסמוך על צבא זר שילחם בשדה לא לו? אנו נישא בכך... יקירתי, ידוע אדע שלנו הנצחון וכפי שכבר אמרת - לא יתכן שנובס. לא אנו, שכל תלם חרוש ספוג בדם של גדולי הנפש - ניסוג. אותנו מניעות זכות הקיום וההגדרה העצמית. אותנו לא מניעים גלגלי הענק של אידאלים מיליטריסטיים ושאיפה לאימפריאליזם... משוכנע אני כי נכנס אתם לקרב. יהיה זה הקרב האכזרי ביותר שידעה מדינתנו הצעירה...
...ואף על פי כן, יקירתי... שעתי דוחקת. לכן הפסקתי באמצע. תהא בכך משום הפסקה גרידא ולא סיום. לעולם לא אסיים... עוד יהיו המשכים.
שלום אהובתי ולהתראות,
שלך האוהב, משה.