קורות חייה - מאת המשפחה
בת שלושים ושלש היתה ענת, כאשר נהרגה בפיגוע התופת בצומת כרכור. בחורה צעירה ותמה, מאירת פנים ואוהבת, נקטפה בידי מרצח בן עוולה, בדרכה מקריית שמונה לביתה ברעננה.
ואין מילים ואין יכולת לתאר את ההלם והאובדן.
ביום ההוא, לאחר ביקורה אצל אביה המתגורר בקרית שמונה, החליטה ענת להפתיע בביקור את סבה וסבתה החיים בטבריה. הסב והסבתא לא היו אותה שעה בביתם וענת שמה פניה הביתה לרעננה. היא עלתה על אוטובוס קו 841 וגורלה נחרץ.
ענת נולדה בחיפה. בגיל חמש עקרה עם הוריה לתל יוסף, ומשם, כעבור שנים אחדות, לרעננה, בה חוותה את שנות נעוריה ובחרותה. למדה בבית הספר מגד, בתיכון אוסטרובסקי ובהמשך בתיכון רון בהרצליה.
במהלך שירותה הצבאי תיפקדה כמקפלת מצנחים בחטיבת הצנחנים, עברה קורס צניחה וענדה כנפי צניחה.
לאחר שיחרורה מצה"ל בשנת 1990 בדרגת סמל, למדה הנדסת תעשיה וניהול במיכללת תל-חי ובהמשך עבדה לפרנסתה. בשש השנים האחרונות ניהלה ענת צוות עובדים בחברת רהיטים גדולה. כמו בכל מקום עבודה אחר בו הועסקה, גילתה מסירות ואחריות רבה לתפקידיה, לשביעות רצון מעסיקיה.
היתה בה, בענת, אהבה מיוחדת לילדים עמם ידעה לקשור קשר נפלא ואמיץ, גם הם מצידם החזירו לה אהבה רבה.
ענת היתה בחורה עם לב רחב, מלאת שמחת חיים אשר תמיד רצונה לעזור לכולם ולתת מעצמה. תכונות אלה בלטו ביחסיה עם אמה נעמי, עם ניסן, טל וצח, עם עמוס ומאיה ושאר בני משפחתה.
בנסעה באוטובוס הדמים, התקשרה ענת כדרכה מדי יום אל אמה. כיוון שהאם היתה אותה שעה עסוקה בעבודתה, הבטיחה לענת שתתקשר בחזרה, ולא ידעה שזו שיחתן האחרונה. כאשר שוב ניסתה לדבר עם בתה - היה מאוחר מדי.
בדברי ההספד אותם נשא ראש עיריית רעננה מר זאב בילסקי, נאמר: "בעצם ימי הסתו, כשהאויר הולך ונעשה קריר, כשהטבע מחליף את צבעיו, בא עליך מותך.
באמצע הדרך בין קרית-שמונה לרעננה. בין העולמות, שהיו תבנית נוף חייך, בין האנשים שהיו משפחתך ואהבתך הגדולה. שלא ברצונך ענת, היית לסמל. סמל למאבק העקוב מדם אשר מנהלים נגדנו בני עוולה, חסרי צלם אנוש, הרוצחים בנו בעיבורה של עיר, במרכזי קניות, באוטובוסים, כי המלחמה היום היא כאן בבית והמאבק או על הבית. "קו התפר" אינו עוד קו גיאוגרפי, משורטט על המפה. "קו התפר" הוא בתוכנו, הוא מלווה אותנו יום יום, שעה שעה..."
גופתה של ענת שמשון זוהתה רק יומיים לאחר הפיגוע הקשה. במשך אותם יומיים התנדנדו בני המשפחה בין תקוה ליאוש, עד בוא הבשורה המרה.
ענת נקברה יומיים לאחר הפיגוע, בבית העלמין ברעננה.
אין מילים שיכולות לתאר את הכאב, את התחושה הנוראית, את ההלם, התדהמה ואת הבור הענק שענת השאירה אחריה בליבם של בני משפחתה וחבריה.
יהי זכרה ברוך.