מכתב מאת אימו
רני שלי,
זאת כבר הופכת להיות שגרה לספור כל שנה - כמה זמן אתה חסר לנו.
והשנה - זו השנה החמישית שאנו ממשיכים בחיים בלעדיך.
אומרים: "הזמן מרפא כל כאב".
הביטוי הזה ממש לא מתאים לנו. ככל שעובר הזמן אתה חסר יותר, הגעגועים אליך רק גוברים מיום ליום, החוסר שלך כל כך מורגש בכל צעד יומיומי, בכל מעשה או תוכנית שלנו, הדעה שלך, העצה והעזרה שלך - כל כך חסרות לנו.
הצחוק שלך שלא נשמע יותר בבית, הבדיחות שאהבת לספר - נעלמו לנו.
הכאב והשמחה שזורים זה בזה כל כך חזק במשפחתנו.
ב-1 בפברואר מלאו למאיל'ה שלנו 6 שנים - שתהיה בריאה. חגגנו לה יום הולדת - ואתה היית במחשבתי ובלבי כל הזמן.
בשנה זו גלית סיימה תואר שני, לימור כבר עורכת דין, טלי לומדת שיווק, אבא - לומד קבלה ואני, לא תאמין, לומדת מחשבים.
ואתה רני - מה היית עושה כיום?
אני מנסה לחשוב לעצמי, האם היית לומד הנדסה כמו שחשבת? האם היית פונה לענף הבנייה כמו שרצית? זאת לא נדע לעולם.
מה שאני יודעת היום זה שנמשיך לבוא אליך כל שנה לבכות, להתגעגע, לספר לך את מה שעבר עלינו - הטוב והרע.
וכמובן, כפי שאני מבקשת ממך בכל ביקור שבועי ביום שישי, שתשמור עלינו, שתעזור לנו להתגבר על הקשיים, שתיתן לנו כוח. אנחנו כל כך זקוקים לו - רני.
אוהבת ומתגעגעת, אמא.