דברים לזכרו - מאת שרה אשתו
ישראל אישי יקירי לעד
מה אני חברתך במשך 38 שנים, יכולה לכתוב בלשון עבר,
קשה! קשה! קשה!
האין סוף תמיד הפחיד אותי, אך כאשר קברתי אותך, הבנתי שמעגל של זוגיות טובה לאורך כל הדרך, מסתיימת כאשר אני גם כן אגמור את חיי.
הכרנו בגיל 15, אני כנערה צעירה ותמימה, עולה חדשה, שמגוריה בבית עולים - רעננה. אתה כשכן ממול, הגר בבית שבו זכיתם כיורשים מדודתך פנינה, חיילת בבריגדה הבריטית.
עליתי ארצה בגיל 12 מארץ הולדתי, רומניה. ואתה בגיל 10 מפולין - לאחר שעברתם את מלחמת העולם השניה, כאשר אתה כילד בן 3 עובר את השואה בבונקר ביער. וכפי שתמיד אמרת לי: "יש לי נשמה של ילד", כיוון שבגיל ילדות, כפי שידעת תמיד לא שיחקת כילד. היית צריך להיות שקט, לא לבכות, לוותר על פרוסה לילד אחר בבונקר שבכה על מנת שהגרמנים לא יגלו אתכם. ועל כן התחביבים באו באיחור. שמחת מצעצועים כפי שהגדרת. הרבה שעונים יפים ויקרים, עטים רבים, מציתים ותמיד אמרת: "אשה אחת בלבד." יוצא דופן למזל תאומים שאוהב הרבה מכל.
ההכרות ביננו, או יותר נכון השדכן שלנו, היה חבר מהכיתה "צביקה טבורגר" - ולו אמרת: כאשר ראית אותי החלטת שאני אהיה אשתך. וכך נמשך החיזור במשך 38 שנה. כאשר אתה חבר, מאהב, אוהב. מפרגן ונותן לי קרדיט בכל לאורך כל הדרך.
ואני עצורה יותר במילים, נותנת להרגיש עד כמה אתה יקר לי. משתפת אותך בכל ואתה רק בחלקים השמחים, של חיוך, כיוון שדברים עצובים אין מספרים לשרה. הבחורה רגישה, לוקחת ללב. אתה הכרת אותי הכי טוב, ונתת לי הרגשה של הערצה וביטחון לאורך כל חיינו.
היו ימים שמחים במיוחד:
14.4.59 - יום החתונה במלון פיתוח ברעננה.
7.1.60 - הולדת יאיר הבכור שבילדינו. שביום הולדתו בישרתי לך שהוא דומה לך שתי טיפות מיים.
29.7.63 - הולדת ביתינו רונית - בת ויש לנו זוג יפה. "בן ובת" שמחה רבה להוריך.
וכן בשנת 1970 - לאחר אחת ממלחמות ישראל חזרת ואמרת: "איפה יש בית בישראל ויש רק שני ילדים?" ואז ב-2.6.71 - נולדה הקטנה - התינוקת שלנו איילה.
חיינו באושר רב ופרנסתינו מעשרים אצבעות שלנו. בהתמדה, בחריצות, במסירות למקום עבודתינו ביושר.
נהננו מהאושר המשפחתי ולא חשבנו הרבה על חומריות.
ילדינו הולכים בדרכינו.
בהמשך חיתנו את רונית עם משה ויאיר התחתן עם רוזאני. היינו מאוד שמחים ומאושרים ביום חתונתם, נולדו נכדים - שובל, עידן, איתי, מיכל, שי ויואב.
אהבנו את כולם וכולם אהבו אותנו - הרגשנו כך.
וכל דבר שבעולם לא היה קשה לך! כאשר אתה חוסך ודואג לי.
כמו כן היית בן טוב ומסור באמת להוריך. בפרט טיפלת באימך שאהבת וכן באימי.
וזה הסוף - ב-2.2.93 הכל נגמר "כרעם ביום בהיר" ואני לא בבית גם את המוות שלך, רצית לחסוך שאני לא ארה.
יקר שלי!!! לאין סוף - אהובי הנערץ תמיד הערכתי ואהבתי אותך. ואת זה לא התביישתי לפרסם ברבים, הייתי גאה בך, כפי שאתה היית גאה בי.
אני משתדלת ומבקשת מה' כיוון שאני חושבת שגם אתה היית נוהג כך:
שה' ייתן לי כוח להתחנך ולהתגבר על-מנת לתמוך בקטנה שלנו - לולה כפי שקראת לה איילה, נבונה, יפה. ואני מקווה לספר לך עליה רק דברים טובים ושמחים. כולל יום כלולותיה. כאשר אתה לא לידי, אך אתה בליבי, לעד.
לא אשכחך לעד
עד סוף ימיי
אשתך, "שורלה נס"