קו"ח מספר "יזכור" בהוצאת משהב"ט
בן חנה ועזרא. נולד ביום י"ג בסיוון תשכ"ח (9.6.1968) ברעננה. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי ממלכתי ב', המשיך בחטיבת הביניים 'אלון' וסיים במגמה הכללית בבית-הספר התיכון 'אוסטרובסקי' ברעננה.
כבן שתיים עשרה החל לעסוק בספורט הריצה והיה אצן של מרוצי שדה, השתתף בריצות בינוניות וארוכות, רץ אף עם מבוגרים ממנו. ניר זכה פעמיים במקום הראשון לנערים במרוץ התבור. הוא התאמן רבות, בילה שעות ארוכות בשבוע בריצות. התמודד עם כאבים פיזיים המטרידים בדרך כלל ספורטאים אצנים. עד גיל 15 עסק בריצה תחרותית ואז הפסיק. העדיף פעילות חברתית בתנועת הנוער.
תשומת לב רבה השקיע האב לחינוכו של הבן, לקרבו למסורת. לימדהו ברכות, תפילות ומיזמורים. וניר אהב את כל זאת, את החגים, את שיחות הנפש עם אביו על מורשת היהדות.
באמצע חודש נובמבר 1986 גויס ניר לשירות חובה בצה"ל. הוא התנדב לחטיבת גבעתי, עבר את המסלול - טירונות, קורס מ"כים, קורס קציני חי"ר - והיה למפקד בבית-הספר למפקדי כיתות, כמפקד מחלקה בפלוגת מסלול בגדוד חי"ר, מפקדיו העידו עליו כי היה מקצועי וקפדן. הוא ידע לעצב את חייליו, נטע בהם לא רק מקצוענות צבאית כי גם מאהבת הארץ והאדם, מערכי היהדות ומידות שבין אדם לחברו - ערכים שנטעו בו הוריו ידע להקנות לאחרים.
ביום כ"ח באייר תשמ"ט (2.6.1989) נפל ניר בעת שירותו, הוא נפגע ונהרג בתאונת-דרכים שאירעה בכביש חיפה - תל אביב. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו הורים, ושתי אחיות - אילת וטל. בן עשרים-ואחת היה במותו.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה, בין השאר: "...למדנו להכיר את ניר, כאדם טוב וישר, כחבר שמילא את תפקידו באמונה ומתוך ידיעה שזה הדבר הנכון לעשותו. הכרנו אותו כקצין מקצועי ואהוב על חייליו ומפקדיו, קצין מוביל ודומיננטי בפלוגה, בעל שקט נפשי שהשרה ביטחון בקרב פקודיו, במצבים קשים של לחץ, באימונים, במבצעיות ובשיגרת היום-יום. הוא ידע להלהיב את חייליו והם הלכו אחריו כפי שרק חיילים הולכים אחר מפקד נערץ. אני יודע שניר היה רוצה שנמשיך בדרך בה האמין, ואותה התווה לחייליו ולפקודיו".