מדברי אחותו
אחי חגי ז"ל
הוא היה ילד בהיר פנים ומבט, עדין נפש ורגיש לסובב אותו, לצדק חברתי, לקשיי הזולת.
הוא היה אוהב אדם; הציע לאמץ את ילדי אטל ויוליוס רוזנברג שהועלו בארה"ב על כסא חשמלי - והוא עדיין ילד - כי כאב את כאבם ויתמותם.
הוא היה אוהב שירה, פילוסופיה ומדעים מדוייקים.
הוא היה ממלא את המסיבות בנגינתו באקורדיאון, בגן בבית הספר של ילדיו, במסיבות רעים עם חבריו.
הוא היה בן דואג להוריו ואחיו שהזכירם בכל מכתב ומכתב. הוא היה בעל אוהב, דואג ומפנק לאשתו יפית, הוא היה אב גאה ואוהב לילדיו גיא ומעין. הוא היה איכפתניק כל כולו. בבית ובצה"ל הוא היה אדם שהתמודד עם קשיים, לא נכנע - ויכול להם.
הוא היה מלא תקוות ותכניות: מחזה שלא סיים את כתיבתו, פסלים שלא השלים, תוכניות בבית ובמשפחה.
הוא ביטא את השקפת עולמו שהיא דרך חיים - חייו: "אסור להתפתות לצד המעציב, אסור להשבר, חייבים להמשיך ללחום, להמשיך לחיות!"
ועכשיו הוא היה - חגי שלנו איננו.
בלבנו הוא נשאר לתמיד.
אחותו רינה.