מתוך עלון קב' סעד
10.7.1992
ט' תמוז תשנ"ב
בשבוע שעבר מלאו עשור שנים לנפילתו של יהודה וייס ז"ל במלחמת לבנון. אנו מביאים כאן דברים לזכרו.
***
"אל תסתר פניך ממני ביום צר לי
הטה אלי אזנך ביום אקרא מהר ענני". (תהילים ק"ב)
במילים אלו של משורר תהילים בקשה שולי נתן להזכיר ולזכור את יהודה וייס הי"ד.
איני יודע מדוע בחרה שיר זה, אך לי הוא היה נראה "קולע בול".
השבוע, כשמלאו עשר שנים לנפילתו, בחרתי להראות פן מיוחד באישיותו "מהר ענני" - כי ממהר הנני... עלי להספיק הרבה... כך היה אומר.
מאותו רגע שגילה בעצמו את תכונותיו המיוחדות לעבוד עם אנשים ונוער, הוא לקח את עצמו בידיים, "שינס מתניים", אסף את כל הרצון והאמביציה שלו ויצא למרחבים כדי להספיק.
המהירות שבה למד לימודים גבוהים, "הוא עקף אותנו בסיבוב" בקצב הלימודים וההתקדמות שלו. הרצון המיוחד שלו להספיק יותר, להעפיל לגבהים רמים יותר, לאמץ עוד ילד בקרית-שמונה... "לתפוס" עוד פסגה שלא כבש, לקיים עוד חוג נוער להכרת הסביבה, להכיר עוד תופעת טבע חדשה, בכל אלו שאף במהירות ו"בגדול".
כאילו חש יהודה שעליו לסגור פערים, להשלים את אשר החסיר בילדות ולהתרומם מעל הכל.
נדמה לי שכולנו יכולים ללמוד ממנו "שהשמים הם הגבול..." לכח הרצון, ההשקעה, ההתמדה וההישגים.
וכך נזכור אותו תמיד בליבנו.
בני גינזברג