מכתב מאמא
ביום השנה הראשונה לנפילתו, כתבה אמו:
אי שם בירכתי הכרתנו
נשארנו כחולמים.
אין צרי ומרפא למכאובנו
מעבר לכל ניחומים.
השיגך המוות בדמי עלומיך,
רענן, יפהפה ותמים.
תחושת אין-אונים הותרת אחריך
ולנו ציווית: חיים!
בהמשך קיומנו - גם אתה בר קימא,
הן השארת משא כה כבד -
כבחבל טבור שוב נקשרת לאמא
הכאב, האובדן - ברחמה.
אמא