סמל שרגא פבלו אומר שטיין ז''ל
10 שנים ... / סוניה
שנים שהן זריחות שמש ושקיעותיה
ירח מלא בלילות קייץ חמים
שמיים משתנים לפי עונות השנה המתחלפות
רגבי אדמה ביום חמסין –
וריח האדמה אחר הגשם –
צעקה ראשונה של תינוק שנולד
צחוק ובכי של ילדים
זעקת כאב – ושמחה הפורצת מהלב.
10 שנים של התרחשויות בחיי האדם
10 שנים בחיי העם והעולם.
וכאן 10 שנים של דומיה
קברים של נעורים ושל גברים
שטעמו את טעם החיים - טעם הורות ואחריות.
10 שנים של חיים שנקטעו לפתע
חלומות שנגוזו ותוכניות שלא התממשו
ידיים רכות של אמהות מקשטות ומלטפות
את האבן – ובנות הזוג מתרפקות
ומחפשות קירבה.
זעקה שאינה נשמעת, אבל מרעידה את נימי נפשו של האדם – למה????
ואז באים הזיכרונות
יום הכיפורים השקט – השעה 2
כך לפתע – רעדה האדמה
וכמטה קסמים – הכל קם ויצא לדרך לא דרך –
כאלה שנקראו וגם אלה שטרם הגיעה אליהם הקריאה.
יצאו מי לסיני ומי למרחק של ק"מ ספורים מהבית – אל רמת הגולן
והקרב היה על החיים ועל המוות.
על הבית – על פינה שבלב ועל כל שיקר לאדם.
ומהקרב הזה לא שב.
10 שנים לא הצליחו להקהות את כאב האובדן
קברים נוספים – פוערים את הפצע שלא נגלד.
ובלב תפילה – מי יתן וכאב עמוק זה יהיה מקור לכוח ולהמשך.
סוניה – מטפלת בקיבוץ בית-זרע