רשימות לזכרו
חברו בני רייס מספר עליו:
מספר ההכרויות של אדם בימינו רב הוא לאין ספור. אולם הכרות מתקופת בית הספר ותנועת הנוער היא בדרך כלל עמוקה, מרשימה ועזה ביותר, כזאת היתה ידידותי עם יששכר פסטרנק, צ'וניו כפי שכינוהו חבריו. במשך שש שנים למדנו יחד בבית הספר העממי ברעננה, ותקופה דומה היינו באותו חוג בתנועת "המחנות העולים". אף על פי שגרנו במרחק ניכר איש מרעהו, נקשרנו בקשרי רעות עזים.
ודאי היה זה בשל אופיו הלבבי, חיוכו הנבון, טוב ליבו - אך בעצם גם אז לא עשיתי מאזן ולא נתתי לעצמי דין וחשבון. פשוט אהבתי את צ'וניו. הוא היה מקובל ביותר בכיתה וכולם כאחד, בנים ובנות, הוקירו את תכונותיו ומעלותיו.
בתקופת בית הספר התיכון נפרדו דרכינו מעט. צ'וניו עבר לבית ספר מקצועי ביגור ואני לגמנסיה "הרצליה", אבל הקשר ביננו לא נותק. נפגשנו בעיקר בשבתות, באימוני הגדנ"ע והחי"ש ובפעולות התנועה. זכורני שצ'וניו, בהיותו בן זקונים, קיבל מהוריו אופנוע במתנה - בהגיעו לגיל שמונה-עשרה. הנקל לתאר את קינאתנו בו בעוברו בדהרה על אופנועו!
כאשר יצאנו להכשרה מגוייסת במעוז חיים נועד יששכר להדריך בתנועה אבל אז החלו פעולות האיבה והוא, בעקבות החלטת עצרת או"ם בנובמבר 1947, נטש את הדהרה ברחובות ואת ההדרכה במושבה ובא אלינו למעוז חיים והצטרף להכשרה. לא איש כצ'וניו ישאר להדריך בעיר, כאשר חבריו נלחמים.
עד מהרה השיג את הפיגור באמונים בנשק והיה לאחד מאיתנו, לוחם פלמ"ח לכל דבר. התפקיד שהוטל עליו לא היה קל. הוא הצטרף לחוליית נושאי מכונת היריה. במסירות ובאומץ מילא את תפקידו, עד שבקרב על מלכיה ב-15 במאי 1948, תוך כדי תפיסת עמדה למכונת היריה, נפגע בראשו - ונפל.
יהי זכרך ברוך, צ'וניו ידידי הטוב!
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח