עדנה בלושטיין ז"ל

קורות חיים

עדנה, בתם של מרים ויחזקאל טץ, נולדה ביום כ"ז באלול תש"ד (15.09.1944).

עדנה גדלה והתחנכה בתל אביב. בשנותיה בתיכון הייתה חניכה בתנועת "הצופים" בשכבת "עלומים", שבט דיזנגוף. הייתה נערה ערכית, מלאה באהבה ונתינה ואהובה על הסובבים אותה.

לאחר שסיימה בהצלחה את לימודי התיכון, התגייסה בגיל 18 לצבא ושירתה שירות מלא ומשמעותי.

כשהייתה בצבא הכירה את מי שיהפוך לבעלה. השניים נישאו ונולדו להם שני ילדים: אפרת ויואב. המשפחה גרה בתל אביב, בתחילת שנות השמונים (של המאה העשרים) עברו לרעננה.

עדנה התאלמנה בגיל צעיר. היא גידלה את ילדיה בהרבה רגישות, חום ואהבה. משפחתה הייתה תמיד בראש מעייניה.

עדנה למדה עבודה סוציאלית, היא סיימה תואר ראשון ושני עם התמחות בגרונטולוגיה. עבדה כעובדת סוציאלית בדיור המוגן "בית ההורים העירוני הרצליה", היא אהבה מאוד את עבודתה עם בני הגיל השלישי, הייתה מקצוענית ומלאת חמלה כלפי המטופלים, ושאבה ממנה סיפוק רב. עמיתיה תיארו אותה כ"אישה אצילית, עם לב רחב ואהבה אינסופית לבריות."

עם השנים התקדמה לתפקיד חברת הצוות הבכיר בדיור המוגן בהרצליה. מתוך הרצון להיטיב עם הזולת המשיכה בעבודתה גם לאחר גיל הפרישה, והייתה חלק מצוות הניהול. היא עבדה שם במסירות במשך 30 שנה.

עדנה הייתה אישה אלגנטית ונעימה, תמיד חייכה באופטימיות ונתנה לסובבים הרגשה טובה. היא האמינה באנושיות ובאהבת האדם, ועזרה לאנשים רבים בצנעה ובמסירות.

לאחר שילדיה נישאו הפכה לסבתא אוהבת ומפנקת לשישה נכדים, הייתה דומיננטית ומעורבת בגידולם וסייעה למשפחתה בכל מה שנדרש.

מאז פרישתה בילתה זמן רב עם המשפחה והחברים, אהבה לטייל, לבלות עם החברות על כוס קפה, ליהנות ולצרוך תרבות ואומנות.

ב-7 באוקטובר 2023, (כ"ב בתשרי תשפ"ד) החלה מלחמה בין ישראל לארגון הטרור חמאס, כתוצאה ממתקפת פתע שביצע החמאס שפעל מרצועת עזה. בעקבות המלחמה התרבו פעילויות טרור של מפגעים בודדים בכל הארץ.

ביום שני בצוהריים, 15.01.2024, המתינה עדנה בתחנת האוטובוס שליד ביתה, ברחוב אחוזה ברעננה. רכב ובו מחבל נסע במהירות היישר לעבר תחנת האוטובוס ודרס את כל העומדים שם. עדנה נפצעה אנושות ולאחר זמן קצר מתה מפצעיה. במקביל לאירוע הזה, מחבל נוסף פתח במסע דריסות ודקירות לאורך הרחובות ויצמן, החרושת, ואחוזה ברעננה. מעל ל-25 בני אדם נפצעו באותו יום.

עדנה בלושטיין נרצחה בפיגוע טרור ברעננה בה' בשבט תשפ"ד (15.01.2024). בת שבעים ותשע בהירצחה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין ברעננה – כפר נחמן. הותירה אחריה בן, בת ונכדים.

משפחתה ספדה: "עדיין לא מאמינים שאת לא איתנו, הגעגועים מתגברים. את בלב שלנו כל יום, כל שעה, כל דקה. אוהבים לנצח וכבר נורא מתגעגעים".

חבר כתב: "געגועים לאישה נדירה שאהבה כל כך את החיים, את משפחתה ואת עיסוקה כעובדת סוציאלית לגיל השלישי."

חבריה ספדו: "היא הייתה אישה כל כך נעימה, וכל כך חברתית, אוהבת כל אדם, הייתה בה אצילות שלא רואים היום. אנחנו לא מאמינים".