ב-12 בנובמבר 1947 (כ"ט בחשוון תש"ח) תקפו חיילים בריטים בית ברעננה בו נערך קורס לימוד נשק לצעירים, מטעם לח"י. בהתקפה נרצחו ארבעה חניכים בני 16–18 ומדריכם בן ה-19.
רקע היסטורי
רעננה הייתה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 מושבה אשר מנתה כ-2,000 תושבים. רובם הזדהו עם מוסדות "היישוב המאורגן" וההגנה.
לאחר רצח אברהם שטרן על ידי הבריטים המשיך איש לח"י יהושע כהן את פעולותיה כשהוא מסתתר בפרדסי המושבה, שהיוו מקום נוח למסתור ולאימונים בקבוצות קטנות. כאשר נמלט יצחק שמיר ב-1943 ממחנה המעצר מזרעה הוא נפגש עם כהן בפרדסים אלה ויחד הם תכננו את המשך הפעילות.
בפרדס בגבול רעננה-הרצליה (ליד שכונת שביב (יד התשעה) כיום) עמד בית בודד שאותו שכרו אנשי לח"י לשם אימון צעירים בנשק. בנובמבר 1947 התחיל שם קורס שנודע לימים כ"קורס ילדי רעננה". הצעירים למדו לפרק ולהרכיב כלי נשק שונים. במקום היו 9 צעירים בני 16–18 ומפקדם בן ה-19.
ההתקפה
בבוקר 12 בנובמבר 1947 הבחין הצופה בעשרות חיילים בריטים מתקרבים לבית וצעק: "גויים", "כלניות". הצעירים קבלו פקודה לברוח דרך החלונות אך החיילים פתחו בירי אש כבדה. מן האש נהרגו הצעירות שרה בלסקי, לאה גינצלר, ויהודית כהן (שנפטרה לאחר כמה ימים), חברם שלום מחרובסקי, ומפקדם יצחק מוסקוביץ'. ארבעה נתפסו, הובלו למעצר, ולאחר מכן נידונו למאסר עולם.
