רב"ט נחמיה שרעבי ז"ל

קורות חיים

בן שרה ורצון, נולד ביום ט"ז באייר תרצ"ד (1.5.1934) בתל-אביב. נחמיה למד בבית-הספר הדתי "עליה", אחרי שסיים שמונה שנות לימוד, השלים השכלתו התיכונית בקיבוץ שער-הגולן, לשם גם חזר נחמיה בתום שירותו הצבאי והיה חבר בקיבוץ.

בפברואר 1953 התגייס נחמיה לצה"ל, ושירת בגרעין נח"ל "צבר". הוא יצא לשל"ת בכפר החורש, ולאחר מכן עבר אימוני טירונות חיל הרגלים. נחמיה לחם במבצע קדש, בשנת 1956, לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. בשנת 1977 הוא הועלה לדרגת רב"ט. נחמיה נשלח לקורס רגמים, והועבר ליחידת חי"ם. לאחר שעזב את קיבוץ שער-הגולן, עבד תחילה כמדריך בבית-ספר שדה עין-גדי ואחר-כך עבד עד יום נפילתו בגן הזאולוגי של אוניברסיטת תל-אביב.

איש פעיל היה. חרוץ ומעשי. את המבנה הישן של ביתו שיפץ במו ידיו. הוא נהג לעבוד עד שעות הערב המאוחרות, לבנות ולטפח את ביתו וגינתו. ידי זהב אכן היו לו. עשה הכל בעצמו. הניח מרצפות, בנה ארונות. התקין תאורה.

נחמיה התעניין תמיד בחי ובצומח. בנחשים, לטאות, חרדונים ושאר זוחלים. בתקופת שהותו בעין גדי מספרים עליו כי נהג לטפס על צוקים וסלעים, היה עוקב בהתפעמות אחר שפע בעלי החיים באיזור.

נחמיה שרעבי עבר את שרות המילואים בלבנון בתקופה בה התמוטט בנין הממשל בצור. בני המשפחה סיפרו כי בשעה שהבית קרס יצא הוא לסיור שגרתי בעיר וכך ניצלו חייו. אחר כך נהג לומר שהמזל מאיר לו פנים.

ביום ח' בתשרי תשמ"ד (14.9.1983), פתחו מחבלים באש מקלעים וטילים על מוצבו. נחמיה נפגע ונהרג. בן 49 שנים הוא היה בנופלו.

הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי ברעננה. נחמיה השאיר אחריו רעיה, שתי בנות, בן, שתי אחיות ושלושה אחים.

שר הביטחון משה ארנס כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "רב-טוראי נחמיה היה מן המתנדבים שבחבורה, חייל למופת, ואהוב על כל מכריו".

מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו: "נחמיה היה מן המתנדבים שבחבורה, חייל למופת, חבר לכל אחד, צנוע שיודע את דרכו. בעל אחריות אישית גבוהה היה, כלפי עצמו וכלפי הסובבים אותו".

שמו מונצח על גבי לוח השיש לזכר נופלי אוניברסיטת תל-אביב. במחלקה הזאולוגית שבאוניברסיטה הוקמה פינת זיכרון הנושאת את שמו של נחמיה.