סמ"ר איתי אבי אדלר ז"ל

קורות חיים

בן יפה ויצחק, אח למיכל. נולד ביום ט' בסיוון תשל"ז (25.5.1977) ברעננה. איתי החל את מסלול לימודיו בבית-הספר היסודי "זיו" ברעננה, במגמה ביולוגית-כימית.

שנתיים, מכיתה ד' עד כיתה ו', היה חניך בתנועת הנוער "מחנות העולים". איתי היה ספורטאי, שיחק כדורסל, ובשנות לימודיו האחרונות בילה הרבה בחדר כושר והשתתף בחוג כושר קרבי.

מגיל צעיר נלחם על עצמאותו, ידע מה הוא רוצה ועמד על שלו. היה תלמיד טוב, בן טוב ואח טוב. איתי היה חברותי מאד, השקיע הרבה בחבריו והם בו. בעל מזג נוח וחוש הומור נפלא, שאהב לצאת לבלות ולשחות בים. מורתו מספרת כי "למרות שהיה שקט ולא בולט, היה נער חכם במיוחד, בעל עולם פנימי משלו. היה לו חוש הומור נדיר, מה שאפיין אותו היה חיוך ביישני ומיליון חברים שאוהבים אותו אהבת אמת".

בסוף חודש יולי 1995 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בפלוגת הנ"ט של חטיבת הנח"ל. מפקדיו ראו בו לוחם רציני ביותר, ערכי מאוד, שמשקיע מעל למקובל, אהוד מאוד בצוות, ותמיד מעודד ומרים את המוראל של חבריו בזכות חוש ההומור שלו.

לאחר השחרור חלם איתי לנסוע לאוסטרליה ולניו זילנד, לעבוד שם בחוות ולטייל. חלומות שלא זכה לממש. ביום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל למושב שאר-ישוב ושבעים ושלושה הלוחמים שעשו דרכם ללבנון נהרגו. איתי שהיה בדרכו למוצב הבופור בלבנון עם חבריו לצוות "דותן" ומפקדם, נהרג זמן קצר לפני שסיים את מסלול הכשרתו ביחידה. בן עשרים היה בנופלו. איתי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

הרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין-שחק, כתב למשפחה: "איתי שירת כלוחם בפלוגת "עורב" של חטיבת הנח"ל, ותואר על ידי מפקדיו כחייל וכלוחם מסור, בעל ערכים גבוהים, שהשקיע רבות מעצמו בביצוע תפקידו. איתי עודד את הסובבים אותו, גם במצבים קשים, והיה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד".

מתוך דברים שכתב מפקד היחידה בה שירת איתי: "איתי היה לוחם מצטיין בכל רמ"ח אבריו. לוחם למופת, דבק במשימות שהוטלו עליו תוך שאיפה למצויינות בכל תחום. איתי היה מקור האנרגיה של חבריו לצוות, בדרך חייו ובחוש ההומור הנפלא שלו. רמת החיילות שלו ועובדת היותו לוחם ערכי מאוד נתנו לו מקום משמעותי ביותר בצוות המגובש. איתי השקיע את כל מרצו בתפקידו הצבאי והגיע להישגים נאים ביותר. איתי יחסר לנו כאדם וכלוחם. נזכור אותו תמיד בכל עת שנגדל דור לוחמים חדש. דמותו ומעשיו יתנו לנו השראה ומודל לחיקוי".

מיכל אחותו של איתי כתבה לו: "עד לסוף העולם אסע בשבילך / רק תגיד לי היכן זה. / עד לקצה היקום אבוא לקראתך / רק ספר לי היכן זה. / ימים ולילות ארוץ לראותך / רק שרטט לי מסלול. / עד קצה גבול היכולת אבכה אובדנך / אך היכן הוא הגבול?"

רוני בן זאב, חברו של איתי לצוות כתב שיר לזכרו, שהוקלט על דיסק עם שירים נוספים שהוקדשו לחיילי צוות "דותן" שנפלו באסון המסוקים: "לב שכואב ומבט שאוהב / היית כזה איתי / חיוך שממיס וחיוך שמביס / היית כזה איתי / ומי ישליך את החושך / ומי ידליק את האור / ומי יישא תפילה אחת גדולה / כי היית גיבור / פרח לבן שפורח בגן / היית כזה איתי / שיר שנוגן ואהוב על כולם / היית כזה איתי / ומי יחזיר את האושר / ומי יתן את הסליחות / ומי ישלח תפילה אחת גדולה / כי היית גיבור / לב שכואב ומבט שאוהב / היית כזה איתי".