ברוכים הבאים!
יז בניסן, תשפ''ד, 25/04/2024
תפריט נגישות
דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט נושאים
עבור לסרגל הניווט
עבור למפת האתר
גלעד לזכרם
לזכר בני רעננה חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
אודות
דבר ראש העירייה
דבר יו"ר ארגון "יד לבנים" רעננה
חללי מערכות ישראל
נפגעי פעולות איבה
הדלקת נר
מורשת קרב
אנדרטאות
ה"הגנה"
ה"הגנה" ברעננה
הסליקים ברעננה
יחידות ההגנה
לח"י
מחסנים ונשק
יד לבנים
צרו קשר
אלבום זיכרון
טוראי
יוגב
בן דהן
ז''ל
הדלקת נר
בן שירלי אסתר ואיציק
נולד בכפר סבא
בי"ח באב תשנ"ה, 14/8/1995
התגורר ברעננה
שרת בחיל האויר
התגייס ב-25 במרס 2014
נפל בעת שירותו
בכ' בניסן תשע"ו, 28/4/2016
מקום קבורה: רעננה - חלקה צבאית חלקה: 2, שורה: 5, קבר: 11.
הותיר: הורים ואחות - שגב
בן 20 בנפלו
קורות חיים
בנם הבכור של שירלי אסתר ואיציק. יוגב נולד בישראל ביום י"ח באב תשנ"ה (14.8.1995). אח לשגב.
יוגב נולד בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, בלידה לא פשוטה. הוא היה תינוק חייכן ומדהים, שמשך את תשומת לבם של רבים. בני משפחתו ואוהביו כינו אותו בחיבה יוגי.
בהיותו בן ארבע נולדה אחותו שגב. בתחילה קינא יוגב מעט בתשומת הלב שקיבלה התינוקת החדשה מן ההורים, אך כשגדלו הפכו השניים לחברים טובים מאוד. יוגב העריץ את אחותו ודאג לה, הם שיתפו זה את זה בחוויותיהם ונועצו זה בזה.
יוגב גדל, למד והתחנך ברעננה. הוא למד בבית הספר היסודי "היובל" ובחטיבת הביניים "אלון", וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון מור–מטרו ווסט, במגמת עיצוב גרפי. יוגב הצליח מאוד בצד הטכני, ועל עבודת הגמר שעשה קיבל תעודת הצטיינות. כגאון במתמטיקה הוא נהג לפתור תרגילים בראש, בלי שנדרש להסביר את הדרך.
עם המחנכת שלו בכיתות י'-י"ב, עינת עטיה, שמר יוגב על קשר גם לאחר סיום לימודיו. "כולם אהבו אותו", סיפרה עינת, "לא רק בכיתה או בשכבה, אלא בבית הספר בכלל. יוגב היה ילד שמח, שתמיד מצא את הטוב בכל דבר, שאהב לבדר את כולם, לגרום לכולם טוב. אי אפשר היה לפספס אותו בבית הספר, מצחיקן, קונדסון במובן החיובי של המילה. עד היום, שלוש שנים מאז שסיים את התיכון, צוות המורים זוכר אותו לטובה". לאחר שהתגייס ביקר יוגב מדי פעם בבית הספר בימי שישי.
בילדותו אהב יוגב מאוד לשחק כדורגל, ובבית הספר "היובל" שיחק קט-רגל.
כבר בגן הילדים גילה יוגב תכונות מנהיגות, ומאז טבע את חותמו בכל מקום. הוא עמד תמיד בראש החבורה, בולט, מלכד ומוביל. את חבריו כיבד ודאג להם כלבני משפחתו. אימו מספרת שמעולם לא שמעה אותו נוקט לשון הרע, מרכל או מתחצף. יוגב היה בחור צנוע ועזר לכולם ברוחב לב, הן למקורביו הן לאנשים זרים. כאדם חכם ופתוח אפשר היה לדבר איתו על הכול.
יוגב אהב את החיים, הוא הרבה לצאת לבלות ולסעוד עם חברים. השירים האהובים עליו היו בסגנון מזרחי ובערבית. אהב לבשל, שעות בילה במטבח והכין ארוחות משובחות. הוא נהג לבחור מתכונים מן האינטרנט ועקב אחרי הוראות
ההכנה בדיוק רב, כיאה לפרפקציוניסט. גם בבסיס שבו שירת נהג להיכנס למטבח, להכין פלטת ירקות ופירות ולהגיש לחברים. לא פעם פינק את חבריו באוכל שהכין.
ארוחות הערב בבית בימי שישי היו מחויכות ומלאות צחוק בזכות יוגב. מוכשר מאוד היה ובעל חוש הומור מפותח, לא אחת דקלם מופעי סטנד-אפ שלמים. בזכות קואורדינציה ושיווי משקל נהדר הצליח להרים חפצים כמו כיסא, שולחן או גיטרה ולאזן אותם על מצחו.
יוגב כיבד את סביבתו, את הוריו ואת הסבים והסבתות שלו. הוא דאג מאוד לאימו ויצר עימה קשר מיוחד וקרוב. השניים יכלו לדבר במבטים בלבד, והצליחו להבין זה את זו. הוא התענג על האוכל שהכינו הסבתות שלו, אוכל ביתי חם וטעים. עם בני הדודים אהב לעשות שמח ולהתבדח בחגים ובמפגשי המשפחה. יוגב היה נכדו הבכור של סבו יצחק ארביב, והם התגוררו בסמיכות זה לזה. עם השנים נרקם ביניהם קשר של אהבה ושל נתינה. כחודש וחצי לאחר מות יוגב נפטר גם סבו יצחק.
בן ארבע-עשרה כבר התנסה יוגב בעבודה, ובתקופת חייו האחרונה עבד עם אביו לפרנסתו ולרווחת בני משפחתו.
ב-25 במרס 2014 התגייס יוגב לצה"ל. במשך כשנתיים שירת בבסיס חיל האוויר בחיפה בתפקיד מאבטח מתקנים.
ביום חמישי 28.4.2016 בבוקר נסע יוגב לבקר את חברו ברעננה. כרבע שעה לאחר שהגיע אליו הוא איבד את ההכרה. חבריו הזמינו מיד אמבולנס והזעיקו את הוריו. לאחר שהצליחו להעיר אותו פינה האמבולנס את יוגב לבית חולים, ואולם בדרך לשם הוא התמוטט שנית. פעולות ההחייאה בבית החולים נמשכו כשעה וחצי, אך הרופאים נאלצו לקבוע את מותו. יוגב נפטר כנראה מאוטם שריר הלב, מקרה נדיר מאוד בגילו.
טוראי יוגב בן דהן נפל בעת שירותו ביום כ' בניסן תשע"ו (28.4.2016). בן עשרים היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר הורים ואחות.
בהלווייתו השתתפו אלפי בני אדם. חברים שיוגב הכיר במהלך חייו הפכו למשפחה, והם ממשיכים לבקר את הוריו.
אביו איציק אמר: "בני אהב אנשים וידע רק לתת. הוא היה אדם כל כך צנוע, שאם היו מדברים עליו טובות בפניו, הוא היה עוזב את המקום. הבן שלי לימד אותי מה זה לאהוב. הוא היה אדם חברותי ופיזר אהבת חינם נטו. אם הוא היה לא בסדר, הוא ידע להצטער ולבקש סליחה. הוא היה מאוד חזק נפשית ולא הביע בפנינו רגשות של עצב או כאב, כדי לא להכאיב לנו. הוא לא היה בן אדם חומרי, הוא ידע רק לתת, לא ידע מה זה לקבל. יוגב אהב אנשים מגיל שנתיים. מעולם לא הרים ידיים. ונלחם על החיים עד נשימתו האחרונה".
עוד ספד ליוגב אביו: "תמיד היית מלך שלי ומעכשיו אתה גם מלאך. ... אחרי שבוע שלם עם המשפחה, החברים וכל המבקרים, אפשר להבין את גודל האבידה, את הבור העמוק, איזה בן איבדנו. עם כל הכאב אני צריך להגיד לך תודה על שאיחדת בין המשפחות, שגרמת לנו לישון יחד, להתחבק ולנחם. בחייך רצית שאני ואימא נהיה חברים טובים, ככה גם במותך – דאגת לזה. אני מקווה ובטוח שלפחות זה עושה לך טוב שם למעלה. אני מבקש ממך, אהוב יקר שלנו, גוזל שלי, שתמיד תשמור על אחותך הקטנה ותכוון אותה לדרך הנכונה ותלווה אותה כמו שתמיד ידעת. שתשמור על אימא, שהייתה בשבילך הכול, ותשמור ותגן עליי שאדאג לשמור עליהן פה. תשמור על הסבים והסבתות, הדודים והדודות ובני הדודים שתמיד אהבת וכיבדת. הלכת מאיתנו עם כלים... לאהוב אהבת חינם, דרך ארץ, כבוד וקודם כול לאהוב את חברך כמוך. אצלך זה היה אפילו לפניך. למדנו ממך המון והשארת חותם, למרות שאתה רק בן עשרים. יוגב, תישאר חרוט בלב לעולמים. שתהיה נשמתך צרורה בצרור החיים. אוהב אותך, אבא".
גלי, אשת ערן דודו של יוגב, כתבה: "יוגי שלנו, המלאך הנצחי, הימים עוברים והשעות לא נעצרות, ואתה שם בעולם האמת, משקיף על כולנו מתאבלים ובוכים את לכתך, לא מאמינים שאתה כבר לא איתנו לעולמי עד. ... עדיין מצפים שתיכנס עם החיוך הצנוע שלך, והמבט העניו והחצי מתבייש שלך. נסיך שלנו, אתה כל כך חסר לנו בכל שנייה, ולעד תישאר האדם הכי אהוב שיש לנו. תמיד נזכיר אותך וננציח אותך. גרמת לנו אושר רב ואהבה ענקית בלב. תמיד נשמור על זיכרונך".
"יוגי שלנו, איפה אתה...?" נפרדה ממנו קרן, דודתו, "איך אפשר להבין שלא תגיע יותר לארוחות שישי. איך אפשר להבין שלא תשתגע יותר עם ריקו, וריקו לא ישאל יותר: 'יוגי יהיה היום?' שלא תצחיק אותנו עד דמעות כמו שרק אתה הצלחת ... לא תגיד יותר לסול 'יא מעפן'. מי יחבק אותי חזק כמוך? ... תמיד עם ריח של בושם טוב. סבתא מחכה שתבוא לאכול ולצחוק על כל מילה שנייה שלה. סבא מחכה לימי שני שתחזור מהצבא, מחכה להסיע אותך לרופא שיניים. אימא רוחצת כלים ומחכה שתבוא להניף אותה באוויר. שגב מחכה שתבוא להציק לה, לעקם לה את הידיים ... אסף מחכה לקחת אותך לאיזה מסעדה טובה, לדבר ולצחוק על כולם, לתת לך כמה עצות חכמות. הכי חמוד, הכי אמיתי, תמיד אמיתי ... ולמרות זאת מעולם לא פגעת באף אחד. אנחנו עדיין מרגישים אותך פה סביבנו. כאילו נשארה ההילה שלך שעוטפת אותנו בכל השפע והעוצמה שזרמה ממך החוצה. תמיד הפתעת אותנו ... ועכשיו אלוהים החליט להפתיע אותנו, להשאיר אותנו בהלם. הוא חטף אותך באישון לילה חשוך ואכזרי. לא ידענו, כשישנו חלמנו חלום טוב והתעוררנו לסיוט של מציאות. יוגי, אם אתה ישן תחלום חלומות טובים ותזכור כמה אנחנו אותך אוהבים. תשמור עלינו, כי אנחנו ערים בלעדיך. מלך, מלאך, תמלוך בשמים לעולם ועד. החרטונים".
עמית קבטה, מפקדו, כתב: "יוגב יקר שלי, את המכתב אליך אתחיל דווקא מהסוף. מהרצון שלך לסיים את הפרק הצבאי בחייך ולהמשיך לצמוח ולגדול כאזרח במדינת ישראל. כמפקדך האישי יצא לי לראות בשנה האחרונה איך השתפרת וצמחת כדי שכולם ביחידה יראו את האדם האמיתי שאתה, את הנפש המכילה ואת הלב הענק שנמצא בתוכך. ... קשה לי להסכים עם המצב אך אני חייב להתרגל לעולם בלעדיך, בלי החיוך או הדיבור הציני שמשגע אותי מבחוץ אבל מצחיק אותי מבפנים, בלי ה'בוקר טוב' בש"ג בכל הפעמים שלא היית אמור להיות שם לולא השטויות שעשית. ... זכיתי להכיר אותך עוד מתקופתי כחייל וליהנות ממך, ועל אחת כמה וכמה כקצין. זכיתי להיות אתך ברגעים הכי שמחים והכי עצובים, הכי נרגשים והכי כואבים. ללמוד אותך, להכיר אותך ולחיות לצדך. אלף מילים לא יוכלו להסביר את מידת הגעגוע. ... לא אשכח לעולם ומבטיח לנצור אותך בליבי לעד. כבר מתגעגע. מצדיע לך ואוהב ללא גבולות".
מתן טקו, חברו הטוב מאז שהיו בני שנה, סיפר שלא התראה עם יוגב בשבועיים האחרונים לחייו, וציפה לפגישתם. "ביום רביעי חזרתי מהצבא והייתי גמור, אבל בכל זאת הלכתי לחבר כדי לחכות לו. בערב הוא שלח לי הודעה שאאסוף אותו מהרכבת, כי לא היה לו רישיון נהיגה, אבל לקראת 23:30 הוא שלח לי הודעה שהוא מגיע מאוחר ושכבר ניפגש מחר. כך שאפילו לא הספקתי לראות אותו".
"למדנו יחד באותו הגן והמשפחות שלנו היו קרובות, משפחה אחת גדולה כזאת," תיאר מתן, "ביסודי לא למדנו יחד, אך שמרנו על קשר ונפגשנו שוב בחטיבה ובתיכון. היינו ביחד כל הזמן ... ממשברים אישיים דרך חוויות וטיולים. רק לפני ארבעה חודשים איבדנו את החבר שלנו אופיר שוקר, שנהרג בתאונת דרכים בכפר סבא. ... זה מאוד קשה, בלתי אפשרי לעכל. מי האמין שדווקא ליוגב זה יקרה. הוא היה אדם מצחיק, משמח את כולם, ידע לחזק את כולם, ידע ליהנות מהחיים. הוא היה מאוד חזק נפשית והיה מרים אותי ברגעים מאוד קשים בחיים. אצלו הייתי יכול להוציא ולפרוק הכול. למרות שגם הוא התמודד עם דברים לא קלים בחייו, הוא תמיד נהג באחריות ובצורה בוגרת ושמר על חיוביות בחיים".
"עכשיו אין מי שיצחיק אותנו וימלא לנו את הלב, יחבק וידע כמו שאתה יודע." ספד לו מתן, "כולם מתגעגעים אליך כמו משוגעים. אני מרגיש אותך אתי בכל רגע, שומר עליי ורוצה שאמשיך כאילו אתה פה. אבל לא, זה לא יקרה, החיים השתנו מהרגע שאתה לא פה, לכולם. איך אפשר לסכם חברות כזאת של עשרים שנה? היית ותמיד תהיה אחי הקטן שאהבתי כל כך. אני מעריץ אותך על כל מה שעברת בחיים, על ההתמודדות שלך עם דברים".
חמשת חבריו הקרובים של יוגב הכינו לזכרו מצגת שניתן לראותה באתר האינטרנט authorstream, ולאחר חיפוש "לזכרו של חברנו האהוב והיקר יוגב בן דהן", ובה תמונות רבות שלהם עם יוגב. בעמוד הפייסבוק שפתחו חבריו, "לזכרו של יוגב בן דהן", כתב אחד החברים: "לא שוכח אותך לרגע. לא משנה איפה אני אהיה, אתה אתי בכל רגע. כמה שאני מתגעגע אליך חבר יקר. מדמיין אותך יושב לידי ונותן לי ת'חיבוק שרק אתה יודע. העיניים שלי כל כך מתגעגעות אליך, דם שלי".
שגב, אחותו של יוגב, העמידה פרויקט הנצחה לזכרו בבית הספר התיכון ברעננה שבו למדו שניהם, מור-מטרו ווסט. בפרויקט הוצגו צילומים שצילמה, ובהם צילום של כתף חייל במדים עם כומתת חיל האוויר, צילום של חולצת מדי חקי עם תג יחידת נ"מ, צילום קברו של יוגב ועליו ורד אדום ושתי אבנים, צילום נעלי צבא וּורדים אדומים בצידן וצילומים שלה עצמה לובשת מדי חיל אוויר עם נרות נשמה ועם תמונתו משתקפת לצידה.
יוגב מונצח עם כל חללי רעננה עירו וכן בפינת הנצחה בבית ספרו, תיכון מור-מטרו ווסט בעיר - פינה לזכרם של בוגרי בית הספר אשר נפלו במסגרת שירותם הצבאי.
אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.