ברוכים הבאים!
יב בניסן, תשפ''ד, 20/04/2024
תפריט נגישות
דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט נושאים
עבור לסרגל הניווט
עבור למפת האתר
גלעד לזכרם
לזכר בני רעננה חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
אודות
דבר ראש העירייה
דבר יו"ר ארגון "יד לבנים" רעננה
חללי מערכות ישראל
נפגעי פעולות איבה
הדלקת נר
מורשת קרב
אנדרטאות
ה"הגנה"
ה"הגנה" ברעננה
הסליקים ברעננה
יחידות ההגנה
לח"י
מחסנים ונשק
יד לבנים
צרו קשר
לדף נופל
רשימות לזכרו
אבי
עמית חן
נטע
לחדר נרות
הדלקת נר
טוראי
רועי
חסן
ז''ל
נטע
למשפחת חסן היקרה,
שלום. מה שלומכם?
אני יושבת פה עכשיו ומנסה לחשוב מה לכתוב לכם ואיך לכתוב כי הרי בסך-הכל אני נורא רוצה לנסות לנחם אותכם, לעודד אתכם, לשמח אתכם בדרך הכי טובה שיכולה להיות!
בזמן האחרון אני חושבת המון על החיים של בני-האדם, על כמה שחייו קצובים לו ועל כמה שחייב האדם לנצל כל שניה ושניה בחייו בדרך הכי טובה שהוא יכול. אבל אני חושבת גם על עולמנו וגם על מה שמעבר לעולם הזה - על זה שאנחנו חיים בעולם נסתר שאין אנו בכלל יודעים למה הוא קיים, ולמה אנו קיימים, וזה מפחיד. מפחיד אתי לחשוב על סוד הקיום, סוד העולם הזה.
אני שואלת הרבה שאלות - מה שווה לנו לחיות? ולמה להאמין בדברים שאנו לא יודעים אותם בודאות. שאין לנו הוכחות. הרי אנחנו בסך הכל בני-אדם שהחושים שלנו לא יכולים לדעת כלום, כל עוד אנחנו חיים פה, בעולם הזה.
אתם חייבים להבין אותי - אני מבולבלת ואני פוחדת. פוחדת להיות לבד, פוחדת למצוא את עצמי בדרך שהיא לא דרך, פוחדת לעשות דברים שהם לא נכונים לעשות!!
בשנה שעברה, בסוף השנה, חשבתי על מה שיקרה אחרי שרו עי יעזוב את ביה" וייעלם מהסביבה ותמיד פחדתי שהחלומות שלי ילכו, פחדתי שלא אראה אותו יותר... והחלומות שלי הלכו, עד כמה שביקשתי שלא, החלומות שלי נגמרו, הרי אני ילדה שפשוט חיה על חלומות, חיה על הדמיון ועכשיו, הכל מת.
החלומות שלי הפכו לסיוטים! אני גם תמיד תוהה, איך אפשר לעשות משהו טוב ושלם כשחלק גדול ממני חסר, ואיך אפשר לבנות חיים טובים כשרוב הטוב אבד ולא נמצא קרוב אלינו - אבל נשאר קצת טוב, חלק אבד אבל תמיד נשאר משהו טוב מהכל הרי הזכרונות לא אבדו, הצחוקים שהיו...
משפחה אהובה, אני אוהבת אתכם, תמיד אהבתי - אני זוכרת הייתי עוברת כל שבת ליד הבית של הסבתא והייתי רואה את כל המשפחה שלכם, ראיתי את החום ואהבה שהבאתם אחד לשני, ראיתי משפחה שיש לה הכל, ראיתי משפחה עם שמחת חיים...
אתם חייבים לזכור שיש לכם את זה עדיין. יש לכם המון ואתם חייבים לנצל את הטוב שיש לכם, כי כפי שאתם יודעים לא לכולם יש את זה ובעזרת ה' יהיה לכם עוד הרבה טוב...
אני, תמיד חלמתי להכנס למשפחה שלכם, להכנס לחיים טובים, לחיים של אהבה ואתם חייבים לזכור שאני תמיד אוהב אתכם כמו שתמיד אהבתי את רועי (עד היום...) - אתם כ"כ חשובים לי והכי חשוב לי גם שתשמרו על המשפחה שלכם טוב טוב, ושתשמחו כל הזמן ושתמשיכו לצחוק ולחייך תמיד גם כשעצוב...
אוהבת אתכם,
ותמיד בשבילכם
רועי,
כבר אין לי דמעות עוד לבכות.
קשה לי לתאר את מה שהרגשתי כשהודיעו לי שאתה... כשהודיעו לי את הטרגדיה.
לא האמנתי, חשבתי שזו בדיחה גרועה של מישהו, ופשוט התחלתי לבכות.
הדבר הראשון שחשבתי זה, שלא הספקתי להגיד לך כ"כ הרבה דברים ודברים כל כך חשובים.
הכל כאן שונה בלעדיך. אני לא רוצה לשאול שאלות ולהסתבך עם דין מעלה, אבל קשה לנו מאד למטה בלעדיך. מאד אהבנו אותך כולם. (היית צריך לראות כמה אנשים באו להפרד ממך, לא היית מאמין שהשארת כזה חותם על כולם). הגעגועים כ"כ עזים. אי אפשר לתאר את זה במילים. חשבתי שעם הזמן זה ידעך אבל זה רק גובר. הכמיהה לראות אותך לדבר איתך, הגעגועים לחיוך שלך לצחוקים להכל.
אני רוצה רק עוד הזדמנות אחת ויחידה לחבר אותך ולהגיד עד כמה אהבתי ועד כמה היית חשוב לי.
כולי תקוה שבתוך תוכך ידעת.
קשה לי לראות את המשפחה שלך במצב הזה, אני כ"כ רוצה לעזור להם אבל אי אפשר, אי אפשר כל עוד אתה שם ואנחנו כאן.
כולם אומרים שאתה רואה אותנו ושומע הכל. ושהגוף זה רק דבר גשמי. אבל רועי אני רוצה אותך כאן איתנו ובשיא הגשמיות. זה מה שאני רוצה.
אני לא רוצה יותר לכתוב לך מכתבים, מכתבים שלא תקרא. אני רק רוצה שתחזור.
סליחה ותודה על ידידות נפלאה אך כל כך קצרה...
רועי אתה ת מ י ד איתנו.
בלב שלי יש פינה אחת מיוחדת רק שלך.
מתגעגעת ותמיד אוהבת,
נטע