ברוכים הבאים!
טז בניסן, תשפ''ד, 24/04/2024
תפריט נגישות
דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט נושאים
עבור לסרגל הניווט
עבור למפת האתר
גלעד לזכרם
לזכר בני רעננה חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
אודות
דבר ראש העירייה
דבר יו"ר ארגון "יד לבנים" רעננה
חללי מערכות ישראל
נפגעי פעולות איבה
הדלקת נר
מורשת קרב
אנדרטאות
ה"הגנה"
ה"הגנה" ברעננה
הסליקים ברעננה
יחידות ההגנה
לח"י
מחסנים ונשק
יד לבנים
צרו קשר
לדף נופל
אלבום זיכרון
דברים לזכרו
לזכרו מאת אביו
מאת אימו
הספד מאת מיכל - פברואר 1997
שיר שכתב רוני - חברו לצוות
מאת קרן - משקי"ת החינוך של הצוות
איתי אהוב שלי, ילד שלי / אמא
דברים במלאות 10 שנים לנופלו
שיר לזכרו
לחדר נרות
הדלקת נר
סמ"ר
איתי
אבי
אדלר
ז''ל
מאת אימו
פבר' 1999
איתי,
כשאמרת לי שאתה עולה ללבנון לחודש ללא חופשות וללא אפשרות להתקשר, הייתי המומה, וכי איך יתכן שאמא לא תראה ולא תשמע מבנה ארבעה שבועות, ועוד מלבנון? באותו רגע התחלתי לדאוג ולהתגעגע אליך. זה נראה לי סיוט שלא נגמר, חודש שלם? ואז קרה האסון הנורא, ועבר החודש ההוא ועוד 23 חודשים והסיוט והגעגוע מלווים אותי, את אבא ואת מיכל יום יום, שעה שעה.
בחגים ובאירועים הכיסא הריק שלך זועק לשמיים וקורע את הלב.
ביום הולדתי לא יכולתי שלא להיזכר בזר הפרחים הנפלא שארגנת לי למרות שהיית בטירונות בתל-ערד. והכאב הציף.
הזמן עבר, קורים דברים ואנחנו חוזרים שוב ושוב לאותו לילה נורא, מטפחים פינת זכרון אצלך בחדר, נאחזים בכל דבר שנוגע בך.
קשה שלא לתהות מה היית עושה היום, הרי כבר היית משוחרר חצי שנה. אני רואה את בני גילך מנסים לפלס את דרכם באזרחות, בלימודים, בנסיעות וכן הלאה ואתה תישאר חייל לנצח ודרכך למוצב הבופור שלעולם לא תגיע אליו.
ואנחנו לא נפסיק להתגעגע.
אמא.
(מתוך טקס האזכרה לאיתי ביום השנה השני למותו).