במלאת תשעה חודשים לנפילתו של רועי / אבא
26.8.91
תשעה תמימים לך חיכיתי
תשעה של כאב וחרדה,
תשעה שחלפו ועודני,
לך מצפה ברעדה.
ילדה, אהבה,
אתה? לא תבין,
כך אתה.
סופה של סופה,
בקלילות של אדווה
היא מוחקת תקופה
כמו הייתה זו אך
...תקלה.
ואני לסימן מחכה,
סימן שסופה
פה השאירה.
סופה לה חיכיתי
בחרדת רעדות,
סופה שגרפה לה
תקוות וספקות.
סופה בסופה
משאירה קרחות,
קרחת ריקה
נקיה מתקוות.
ואיך לא תבין
כי היא בסופה,
מנקה את השטח
מכל שהיה.
אבא