חברים מספרים על אסף
חברים מספרים על אסף:
ז: הכרתי את אסף תחילה כטכנאי, מומחה במקצועו, אחר-כך כאדם, בחור בעל רגשות שידע מה הוא רוצה, שידע איך לתיחס לאנשים. תמיד היה אומר לי: "כשאני נפגש עם אדם, מיד אני יודע עם מי יש לי עסק." היה לו כשרון מיוחד לעמוד על טיבם של אנשים."
ש: "ניסיתי להשפיע על אסף שלא יצטרף לסיור כי ידעתי שלא יסתפק בתפקידו כטכנאי אלא גם ילחם. אבל הוא התעקש: "אני רוצה לצאת לסיור. רוצה לעשות משהו בחיים, עוד לא עשיתי כלום." כך נהג תמיד לומר בעת שרותו הצבאי. בפלוגה היה לאסף מעמד מיוחד. הוא היה המתווך והשופט. בכל ריב היה הוא הדן והמכריע, והחבר'ה קיבלו את הכרעתו.
היינו יחידה עורפית. לא עסקנו בחיילות ממש. אבל אם היה סיור לביקורת קשר במעוזים, היה אסף תמיר ראשון שהתנדב לצאת ולמעשה השתתף ברוב הסיורים שהתקיימו."
י. ש.: "בחופשה הראשונה היתה בעיה מי יצא ומי ישאר. החלטנו לערוך הגרלה, אך לא הספקנו להכין את ההגרלה ואסף קם ואמר: "חבר'ה לכו הביתה, אני נשאר." היה בו משהו מיוחד, לא רגיל. מי שבא אתו במגע חש במיוחד שבו. כולם ביקשו את קירבתו. תמיד חייך והיה משרה סביבו הרגשה טובה."
שולי: "אני נזכרת בתמונות רגילות של חיי יום-יום. אהבתי את התום שלו, את הפשטות, את הצניעות, את הסומק שהיה עולה בלחייו כשהיינו מדברים בענין קצת יותר קרוב אליו. גם בילדותו היה כזה - תמיד מטה אוזן, תמיד היתה לו עצה טובה, תמיד בעל רוח ידידותית. נוח היה לשמוע אותו ונעים היה לשהות במחיצתו.
כשהתבגרנו והחבילה נפרדה, היה אסף הגורם שאחד אותנו מחדש. כאשר בא לכפר, היה מבקר אצל החברים ולאט לאט אוסף את כולם ביחד ואפילו לא הרגשנו שכל זה בא לנו מכוחו... הוא היה המצפון של כולם, שלם עם עצמו, לא היה מסוגל לשקר, לא דיבר רעות ולא ניצל חולשות רעיו. תמיד כעס על החבר'ה שריכלו והשמיצו... היה לאסף יחס לבבי לבעלי חיים, הוא דאג להם, לא רק השתעשע אתם, הביא להם מזון, הגן עליהם, היה רוגז אם מישהו פגע בבעל חיים כלשהו... הוא אהב את המשק ואת העבודה בו. הזדהה באופן מלא עם המשק. כשהיה בא למושב, נהג לרדת אל הפרדס לראות ולהיוכח שהכל תקין ומסודר..."