לזכרו כותב שלמה בידאני
" אלוהים אל דומי לך, אל תחרש ואל תשקוט אל."
כמה נעים היה לשהות במחיצתו, לא זכורה לי ישיבה אחת ואפילו קצרה שלא נוצלה על ידו לשאלות בכל נושא שלמד באותו שבוע.
בתקופה בה למד בישיבה לא ידע שבת ללא לימודים. בא הביתה, ניגש לבדוק מה חדש בספריה שלי.
כמה נעים היה לשמוע אותו לומד, תמיד לומד משהו חדש, הירבה להתעניין בהיסטוריה היהודית, התעניין לשמוע איך חיו היהודים בתימן, הירבה לשאול על מינהגיהם השונים. כמה נעים היה לבקש ממנו עזרה, אך שהוא יבקש עזרה מאחרים, זאת לא. אף פעם לא."