מדברי חברו מנשה
"פגשתיו לראשונה בשנת 1965 והוא עולה חדש. היה רכוב על אופניים. הביט בי בעיניו הכחולות, היפות, לא הקדשתי לו תשומת לב מיוחדת, נראה ככל נער בן גילו. ובכל זאת, מאז התקרבנו. בן שש-עשרה היה, יפה תואר, סיפר שקשה לו להתידד עם הבחורים הישראלים. לא יצאו ימים רבים ואנחנו שנינו התחלנו לבלות יחד. היינו יושבים על הדשא ומספרים זה לזה בדיחות וסיפורים. היה מקשיב לי וצוחק בקול. חיפשנו שפה משותפת, זה לא היה קשה מידי. אברהם שהיה ביישן, שר יפה כל כך. נהננו להקשיב לו. אם צחקנו לעיתים לשגיאותיו בעברית, והיינו מתקנים אותו - כלל לא נעלב.
אברהם היה בחור טוב לב וחבר טוב. נעשנו חברים בלב ובנפש. כשיצאנו לחופשות מצה"ל השתדלנו לצאת יחד."