ברוכים הבאים!
יט באדר ב, תשפ''ד, 29/03/2024
תפריט נגישות
דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט נושאים
עבור לסרגל הניווט
עבור למפת האתר
גלעד לזכרם
לזכר בני רעננה חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
אודות
דבר ראש העירייה
דבר יו"ר ארגון "יד לבנים" רעננה
חללי מערכות ישראל
נפגעי פעולות איבה
הדלקת נר
מורשת קרב
אנדרטאות
ה"הגנה"
ה"הגנה" ברעננה
הסליקים ברעננה
יחידות ההגנה
לח"י
מחסנים ונשק
יד לבנים
צרו קשר
לדף נופל
אלבום זיכרון
קו"ח מספר "יזכור" בהוצאת משהב"ט
מכתב משר הבטחון
מאמרים מתוך הספר לזכרו
דברים לזכרו
שבעה חודשים בפתח
דברים מאת הפקידה הפלוגתית
דברים מאת ערן רוזנבאום
במלאת תשעה חודשים לנפילתו של רועי / אבא
דברים מפי סגן מפקד היחידה
מדברי נועם - חברו ליחידה
מתוך שיר שכתב אביו - אברהם
לחדר נרות
הדלקת נר
סמ"ר
רועי
דומב
ז''ל
שבעה חודשים בפתח
19.6.1991
שבעה חודשים בפתח.
כאילו רק אתמול ניחתה המהלומה. רק אתמול
עמד רועי בפתח, בחיוך מבויש והסיגריה ביד.
אמא, שאל, יש כבד?
והבית תוך דקות ספורות
נתמלא בהמוני חברים.
השמועה פשטה - עברה:
רועי הגיע.
הטלפונים מתחילים לחגוג,
כאילו ממחישים: אני כאן.
והיום שקט מאיים. תחושה של אובדן נוראי.
חברים באים, חברים הולכים.
נכנסים מדי פעם לחדר במין חיוך מבויש.
לפעמים נכנסים לבד.
לפעמים יחדיו.
יושבים, בוהים מול התמונות.
לפעמים עומדים בזוגות והעיניים דומעות ומסגירות הכל.
תחושה של אובדן נורא.
ספק ילדים, ספק נערים,
שלא מעכלים ומסרבים להאמין
שהמציאות ממשית.
כואבת ומאיימת. ובחוץ, עולם כמנהגו נוהג.
והרצון לצעוק הוא כה חזק,
ולשבריר שניה הכל מעורפל,
ושוב חוזרים למציאות הנוראה שחלום הבלהות הוא אכן סיוט מתמשך,
וחייבים להמשיך.
אינני יודעת בשביל מה ולשם איזו תכלית,
בשביל אימרה נבובה, בשביל האחרים שישנם.
והלאות מתפשטת, מרמזת:
היום לא כאתמול.
אך בפתח ישנו המחר. האם נוכל לשאתו ולהשלים עם היש והמצוי.
רותי - אמא